לא משנה 1 או 2. העניין הוא כפי שאני תופסת שהבכור משודרג לרעה, לפחות בשננתים הראשונות מהלידה, ולכן צריך לייצר עבורו, מלאכותית אפילו, צ'ופר היסטרי. אני חושבת שלילה משותף הוא רעיון טוב, ושאם הוא לא ימצא את עצמו מורווח מזה, את כבר תרגישי לפי ה'מה לעזזל קורה פה' המתמשך שלו. ואז אולי יהיה כדאי לשקול שדרוג אחר, שמבחינתו יהיה אמיתי. כלומר, לא חושבת ש'הכנסת לו רעיונות לראש'. ילד שלא אוהב לינה משותפת, יוציא אותם בסופו של דבר מהראש שלך, כשיראה לך שאינו מוטב מהביג דיל. אני חושבת (גיבורה בלייעץ לאחרים), מהם האמצעים האמיתיים שלי, ולא לתת את מה שאין לי ולתבוע אותו בחזרה בריבית. מה זה עושה כאן? השד יודע, בטח ממו לעצמי אולי העניין עם לקום-לעבור-לחזור הוא לא איזו פסיכולוגיה עמוקה אלא חוסר נוחות גרידא, שיתיישב אם תעבירו את המיטה שלו שנוחה לו ושבה הוא מרגיש בטוח (מעקה?) אליכם. הבעיה עם עצבינו ההוריים החשופים בתקופות הוריות אינטנסיביות כמו התחלות, שמיד אנחנו נוטים להלביש כל יללה על האשמה המתנדבת שלנו, וזה קצת ממסך מסרים פשוטים (אמרה רותי הגיבורה...) כך לפעמים.
|
תוכן התגובה:
|