|
26/4/2005 22:30
|
תמרה
|
מאת:
|
|
עדי יקרה וכולכן
|
כותרת:
|
כן "קרייבינג" זאת מילה נהדרת. בול. אבל כנראה שבאופן כללי אני תקועה בין הרצון הקרייבינגי לכל מיני דברים: כמו להיות בחופש מהפרוייקט הנפלא הזה של האימהות שאני עושה אותו בצורה כל כך טוטאלית מהיום שהבן שלי נולד - וזה אומר לפרוק כל עול בסגנון של מה שרונה פעם תיארה כנסעה לבד לאיזו נסיעת עבודה (לשתות, לבלות, לחנוק מסעדות, לטייל ברחובות, לא לחשוב על מה הוא אכל (לא להתאבל על זה שהוא לא אכל כלום....) וכו'וכו' לבין החוסר נכונות לעזוב אותו מאחור אפילו לא לשבוע. מה שבוע אפילו לא לשלושה ימים. אז ברור שאי אפשר לאכול את התפוח ולצפות שהוא יישאר שלם. צריך להחליט על מה מוותרים. וברור שזה יהיה לוותר כל מיצוי כל הקרייבינגיות שלי. אז זה קצת קשה לי כי סה"כ עשיתי המון ויתורים מאז הלידה. באמת הרבה בכל מיני מישורים. וכנראה שעכשיו אני מול מקום שקשה לי איתו. ראילו שכל הויתורים שעשיתי באו לי יחסית בקלות. למרות שלמשהיא אחרת הם כן היו יכולים להיות כואבים. אבל הם לא כאבו לי ועשיתי אותם בשיחמה. ועכשיו אני צריכה לעבור רף של לעשות ויתור שכואב לי. טוב אני קצת מלודרמטית אבל אתן מבינות. כאילו לוותר על כל החופשה בטעם של פעם עם הסדרי עדיפות שלי וכו' ואני כן רוצה חופשה כזו כמו פעם ולא תהיה לי אז קצת קשה לי ואני לא רוצה לכעוס על התינוקי על זה שבגללו אני שוב מוותרת. אני צריכה למצוא למחדש את הדרך לחיות עם זה בשלום ולהינות מאיך שאפשר להינות וסה"כ חופשה היא חופשה כלומר כייף בכל תנאי.....לא????? תמרה שמנסה להתחיל להתמודד עם המציאות. (כל הקטע שהוא שזה לא עניין לעוד שנה שנתיים זה לכל ה- 20 שנה הבאות....)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|