כמה עצות מאמא לשתיים כותרת:
אני ילדתי בת שניה לפני חמישה וחצי חודשים, כשהגדולה היתה בת שלוש ותשעה חודשים. נכון, ההסתגלות בהתחלה היתה קשה לכולם, בטח ובטח לגדולה אבל בסופו של דבד נכנסים לתלם, שבוע יותר שבוע פחות.
מה שאנחנו עשינו,בעצת הגננת, זה אלבום תמונות ובו כל מיני תמונות של הגדולה כתינוקת ושלנו מטפלים בה (למשל, רוחצים אותה, מלבישים אותה, וכמובן אני מניקה אותה). בכל פעם שהייתי מטפלת בקטנה הייתי אומרת "אני מטפלת בתינוקת כמו שטיפלתי בך" והתמונות שבאלבום המחישו לה את זה (הרי הם לא זוכרים את עצמם בתור תינוקות). זה מאד, מאד עזר.
דבר נוסף שאמרתי,(שוב בעצת הגננת שלדבריה ילדים שנולד להם אח/ות צריכים אישור תמידי לזה שעדיין אוהבים אותם), הוא "גם כשאני מטפלת בתינוקת אני מאד אוהבת אותך". מעבר לכך, יש את הדברים המקובלים של לשתף בטיפול בתינוקת, לומר לגדולה "אני חושבת שהתינוקת מאד מחבבת אותך, אפילו אוהבת אותך".
דבר נוסף, הגדולה מאד אוהבת שהתינוקת רואה אותה אוכלת, מתלבשת, מתקלחת.זה נותן לה להרגיש חשובה. כשאת מניקה את יכולה לומר "עכשיו התינוקת גם תאכל וגם תראה איך את מסתכלת יפה בספר/מציירת יפה/רואה בשקט דיסק" וכיו"ב. ולא לשכוח, כשהגדולה מתנהגת יפה, להגיד שזה משמח אותך, ועוזר לך. אם הגדולה מדברת אליה נחמד, להגיד לה שזה נורא נעים לך לשמוע (לתאר תמיד את הרגשות שלך). בקיצור, לחזק, לעודד ולשבח התנהגות טובה ולו גם הקטנה ביותר.
חוצמיזה, אני מסכימה עם קודמותיי: לא לפברק סיפורים ולא, ממש לא, לתת לה תחושה שמרחמים עליה, אחרת היא תחגוג על זה. להמשיך עם הגבולות ועם המסגרת בלי רחמים.
מזל טוב והרבה הצלחה. אין, פשוט אין כמו שתי בנות!
|
תוכן התגובה:
|
