יא ווארדיקי איזה דיכי. אז מה, אני לא כשירה להיות אמא?? זה נורא עניין של אמון. אם היא אומרת שהיא מעשנת סיגריה ביום (מה שלא עונה על הגדרה של מעשנת מבחינתי בכלל), ובשעות הערב, אז למה לא להאמין לה? ועננת, נשמה שלי, איך אני מסתדרת בלי סיגריות כשאני איתן בבית? בקיצור, אם היא אומרת שהיא לא עושה, והיא נראית לך אמינה, אז אני הייתי מורידה את זה מהשיקולים. אני לא מסוגלת לעשן על הפרצוף של הבנות שלי, או של ילדים בכלל, ובטח ובטח לא במקום סגור. לא מבינה מה הבעיה אם אני מתחרעת על מיליון סיגריות כשאני לבד באוטו. זה אחד.
לעניין הפנים, יכול להיות שזה אישי, והמבחן הכי טוב לדעתי זה ירדן ועומר.
לעניין העברית - גם לי זה נורא חשוב, מצד שני אם היא מדהימה ברמות על בשאר הדברים (מה שלא כתבת... (:), אז אולי הייתי מתפשרת.
הכי עובד לטובתה - עניין ההמלצות. 8 + 4 + 4 שנים זה המון זמן. זה שלא היתה תחלופה ונדבקו אליה זה אומר משהו.
ואני לא יכולה שלא לזכור איך תיארת את מסע חיפוש העבודה שלך אחרי ירדן, כשהסתכלת על הכל המראיינים בשנאה כאילו הם רוצים לגזול לך את ירדן או משהו כזה. אז אני לא הייתי ממהרת לשלול, כי האינטואיציה שלך אולי (ויכול מאוד להיות שבכלל לא) עלולה להיות מוסווית ע"י אנטי כללי.
מסקנה - הייתי לוקחת קצת זמן, מרווח נשימה, נפגשת עם עוד אחת או שתיים, ואז לאט לאט גורמת לבטן להפשיר. ואז- מפגשי ניסיון. אם דרורית אומרת, אני לא מתווכחת (:
בהצלחה נשמה. ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|