|
12/2/2008 21:16
|
לל
|
מאת:
|
|
אישה יקרה כל כך.
|
כותרת:
|
ואני לא ידעתי שזה עכשיו, ושעברו רק שנתיים... מחבקת אותך חיבוק גדול ומנשקת אותך על כל מה שעברת ועוברת. על מעיין שלך. וכמה זכתה ביתך לעבור דרכך ואיתך את מסעה. כל כך מסכימה עם מילותייך הנוקבות. עם הקושי החברתי, חוסר הלגיטימציה, חוסר הידע וההבנה, חוסר הרגישות לעיתים. הפחד. ההתיחסות לבטן הריקה, לחור השחור שלנו שנפער בבטננו כאל "היה ונגמר", חוסר וחוסר וחוסר... והכל במערבולת שכזו, שאין לה סוף... והכל מתחבר לו... מוסרת את אהבתי ומבטיחה להרים בקרוב את הכפפה ולפעול. אכתוב לך מחר.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|