אחת הבעיות המרכזיות היא ההכחשה שהיא נמצאת בה. מצד אחד היא מסרבת להכיר בגיל ומנסה להתנהג כאילו היא עדין צעירה. מצד שני כל דבר שלא הולך היא לא מנסה לטפל בו אלא כועסת שזה הכל בגלל הגיל.
טיפול זה לא משהו שהיא תלך אליו - פסיכולוג מבחינתה זה קללה - או שהולכים אליו אם ממש משוגעים וגם אז הוא לא ממש עוזר... אי אפשר להסביר לה. היא לחלוטין מקובעת. היא גם לא חושבת שיש לה בעיה. היא חושבת שהיא הזדקנה ולכן כל מה שקורה לה וזה נורא ואיום ורע לה. אבל היא לא תמצא איך פסיכולוג יוכל לעזור.
אותו הדבר גריאטר - רק מהמילה היא תתחרפן.
תבינו - ההורים שלי הולכים להמון קונצרטים, הצגות, סרטים והם אף פעם לא מבקשים מחיר פנסיונר או אזרח ותיק כי הם מתבאסים מהסטטוס הזה...
אם היא היתה משלימה עם הגיל וקצת, ממש קצת, מתנהגת בהתאם - ישנה בצהרים, מורידה הילוך, עושה קצת פחות חדר כושר והתעמלות (כבר הסבירו לה שחלק מהבעיות במפרקים נבעו מפעילות לא נכונה בהתעמלות ובמכון כושר ושהיא צריכה להרגיע והיא ממשיכה ועושה הכל עם כאבים). אם היא היתה לוקחת לה קצת זמן להנות - עובדת קצת פחות, יושבת יותר בבתי קפה, משקיעה בעצמה וכו'. אם היתה עושה את כל זה היתה פחות עייפה, פחות עצבנית, יותר מרוכזת, נראית יותר טוב, פחות חיוורת.
בדיקות אגב עשו לה המון לאחרונה ולא חסר לה כלום. הכל תקין
|
תוכן התגובה:
|
