|
12/4/2003 22:05
|
רוית
|
מאת:
|
|
הי דינה'לה
|
כותרת:
|
איזה כייף שפתחת הודעה בנושא. הבעיה ידועה גם אצלי, וכפי שגם נכחת היום שאין תמימות דעה בין ההורים. אומנם אנחנו מדברות מעבר לפורום, אבל לפעמים יותר קל לכתוב מאשר לדבר. לפי כל מה שאני קוראת, מתייעצת ושומעת מה שעוברות הפשושות שלנו הוא נורמלי לחלוטין. כפי שאת יודעת, אצלינו הבעיה בעיקר הקימה משנת אחה"צ שמלווה בבכי קורע לב עד כדי צרידות. למדתי מהבנות כאן ומעוד מקורות, שזו הדרך שלהם להתפרק, לפרוק תסכולים, כעסים ופחדים שהם חווים במשך היום. לגבי ההרמה על הידיים, אין לי קו אחיד. דעתי(הלא מקצועית) היא שבמצב זה אין צורך בקו התנהגות אחיד שכן זה באמת שיקול של סיטואציה, כאבי גב ועוד. אני לא חושבת שאנחנו משדרות משהו מבלבל אם פעם כן מרימות או פעם לא. זה לא כמו הצבת גבולות למצבים שמסכנים אותן או לא בריאים להן. זו עמדה שלנו יותר. אם פיצית ממש מתעקשת, אני מרימה, בסך הכל הן עוד קטנות (אבל כבדות), ואם ניתן להסיח את דעתה מכך אז בורכתי. עוד דבר שלמדתי, שהוא מעט קשה ליישום, הוא לנסות להחליק דברים ולא להתרגש מכל דבר ולהתנהג לתופעות "גיל ההתבגרות" בטבעיות ובקלילות עם חיוך עד כמה שניתן. כשהם רואים אותנו כך גם להם יותר קל להתמודד. ולגבי ההורים, אני בהחלט מסכימה שחשוב מאוד מאוד מאוד ללבן דברים ולהגיע להסכמה. אנחנו הצלחנו בכך היום! ואיך אמא שלי אמרה היום, רויתי, זוהי רק ההתחלה, גיל ההתבגרות האמיתי עוד מחכה. (איזה כייף:)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|