קודם כל ברצוני לחדד מספר דברים. העייפות נובעת לא מהעסקת פיצית, שהיא נוחה מאוד וכל מה שאעשה איתה יספק אותה, אלא השילוב בין זה לבין אירוח של 20 איש פה, בישולים לעשרה איש שם, ספונג'ות, הררי כלים של אחרי וכו'. לא רק שלא היה קשה איתה, היה נפלא וקסום ולכן החלטתי חד משמעית שבקיץ היא איתי ולא בקייטנה.
שנית, בשביל להבין קצת יותר את הדברים צריך להכיר את הנפשות הפועלות. אני אדם מאוד פעלתן ותזזיתי. קשה לי לשבת הרבה בבית. אני אוהבת להיות בחוץ, ללכת למקומות חדשים, לראות אנשים חדשים. כזו אני. גם בשבוע רגיל יש לנו פעמיים בשבוע חוגים, פעם בשבוע ישראל והגיטרה, וביומיים הנותרים (מלבד שישי שבת) אחה"צ בבית או בבית חברים עם ילדים. גם הפיצית נהינת מאוד לצאת. והרי זה מה שהיא לומדת ממני, ואין לי שום בעיה עם זה. אני רואה שהיא מסוגלת להיות בבית ולהעסיק עצמה מחד, ולצאת למקומות חדשים והסתגל במהירות מאידך.
לתיתי- לגבי בית חלומותי ודומיהם דעתי היא שטוב שהם קיימים. נכון, הגינה השכונתית או הבריכה בגינה מספיקים ומספקים בהחלט, אבל נחמד מדי פעם לגוון (במיוחד בשבילינו ההורים), להעמיס עוד כמה חברים על זאטוטיהם, להשתולל במשחקיה שווה וממוזגת (או מחוממת) ולקנח בארוחה במסעדה נחמדה עם כולם.
אני טיפוס כזה שהכל חייב להיות אצלו מתוכנן וידוע. כבר ביום רביעי אני לרוב יודעת מה נעשה בשבת (לרוב בילוי בפארקים ציבוריים עם חברים ובקרוב ים-בריכה).
לאיריס+3 ממש אהבתי את רעיון יום מים ואני שוקלת לאמץ אותו. מקסים!
ולכל השאר תודה עבור תגובותיכן ורעיונותיכם. החכמתי.
ועוד דבר אחד לגבי השגרה. במשך שנה ועשרת חודשיה, הפיצית חיה בשגרה מוחלטת וחד משמעית, עד שנסענו לאילת וראינו כמה קשה לה לצאת מהשגרה. לכן, בהחלטה משותפת הגענו למסקנה שמדי פעם מוציאים מהשגרה (ישנים אצל סבתא, הולכים לישון ממש מאוחר וכו'). החג הזה היה חד משמעית מוציא שגרה החל מליל הסדר. הארוחות המשפחתיות מחוץ לבית גורמות לזה ואין מה לעשות בנידון. ולא, לפיצית אין שעון פנימי. כשהיא הולכת לישון מאוחר היא קמה מאוחר ושנת הצהריים מתאחרת. וזה בסדר וזה לגיטימי כיוון שידוע שהשגרה תחזור בקרוב.
וזהו אני חושבת (וגם אם יש עוד כבר הגזמתי)
ושוב תודה לכולכן על כל תגובותיכן (גם השליליות- בקורת בונה זה דבר חיובי)
|
תוכן התגובה:
|
