אני נשרכת באיחור, אך רציתי לומר רק זאת: נשמע שאת חשובה מאד עבור בן הזוג שלך, כי את ממלאה עבורו דברים שהוא מעדיף לא לעשות בעצמו. הייתי מנהלת איתו שיחה ובודקת האם הוא אכן מרגיש נעלב מהוריו וכועס עליהם? אולי אלו תחושותיך שלך, מתוך מערכת היחסים שלך עם הוריך, או המערכת שאת מצפה שתהיה בין ילד להוריו? ואם הוא חש כמוך, הייתי מעודדת אותו לנהל דיאלוג יותר ברור עם הוריו - ליזום קשר, גם אם לא מילולי (שיחות טלפון יכולות להיות מכשול), אלא נאמר, ביקורים, שירותים קטנים שהוא יכול לתת להם, דברים שמצביעים על נוכחות, ולאוו דווקא במילים - לגברים רבים המילים אינן הכלי המועדף ליצירת קשר. בכל מקרה, הייתי מנסה לתפוס מרחק מסוים מהסבך המשפחתי, ולהזכיר לעצמך שזו המשפחה שלו, ושמוטל עליו להתמודד בכוחות עצמו, כדי שההתמודדות תהיה מוצלחת באמת. לא תוכלי לפתור בעצמך את הסבך הרגשי שלו. להתראות אורית
|
תוכן התגובה:
|