בפרט לאור המערבולת שנכנסתי אליה בימים האחרונים, לקראת עליתו של יונתן לכתה א', הקיצוצים, שיפגעו בו באופן ישיר, וכל המאמץ לשנות משהו.
התנסתי עם ילדי גם בחינוך הממלכתי וגם בחינוך הביתי. תובנות מיוחדות אין לי, להוציא העובדה שחינוך ביתי, אינו ה-פיתרון החינוכי האולטימטיבי. ככל דרך חינוך חזקה עליה להיות מותאמת לילד הספציפי. ויש ילדים שהחינוך הביתי לא מתאים להם. למשל, בכורתי, ילדה שמתוך 400 ויותר תלמידי ביה"ס, מכירה אישית ובלשון המעטה לפחות 300, החינוך הביתי לא יוכל לעולם לענות על הצרכים החברתיים שלה. ויונתן, חייב לבוא בחברה, וחייב בהתנסויות חברתיות. נכון, לא עם 40 ילדים, אך גם לא באופן אקראי עם אחד או שניים.
וכוכבית יקרה, בורכת בשעור קומה, ותלמידיך בורכו בך. כמה עגום וכמה נכון. מול הרקב שפשט במערכת החינוך, כאשר מבוצעות עיסקאות פוליטיות על גבם של ילדים, עדיין קרן אור גדולה היא, להווכח כי בכל זאת נשארו מורים בעלי שיעור קומה, מחנכים, העושים כל שלאל ידם לשנות. מניסיוני עם מורים בביה"ס של בתי, ועם מנהלת ביה"ס, רוצה לומר כי עדיין יש לא מעט מורים מעולים, הנותנים את ליבם ונשמתם כנגד כל הסיכויים.
|
תוכן התגובה:
|