|
21/5/2003 13:33
|
גילי אבישי
|
מאת:
|
|
מצטערת,לא מסכימה! עדה,עדי וגם אחרות כמובן
|
כותרת:
|
אני שמחה שיש לכן מסקנות חד משמעיות לתחום שבו הפסיכולוגיה ההתפתחותית דנה כה הרבה,הכיוונים שם הרבה פחות חד משמעיים משלכן ואפשר לתת אין סוף דוגמאות לכמה אחריות ההורים-לא הוכחה כיעילה או ממש לא שינתה את התוצאה הסופית,דוגמאות קיצוניות כמו מקרה שאני מכירה אישית בו ילד מאומץ מתינוקות,גדל בקיבוץ למשפחה בסדר גמור (שאר האחים...) ויצא ממש פושע! למרות שמגיל צעיר הבחינו בנטיות וניסו במגוון טיפולים ותמיכה וכו-לא עזר! הוא כבר בילה בבית האסורים ועוד ידו נטויה! אז מה זה אומר? אינני יודעת,אבל אין לי ספק שמה שעדי כינתה מידת הענווה,מה שקוראים בדוסית-השתדלות,או כל מינוח אחר שתבחרו צריכים להיות העיקרון המנחה.אצל הדתיים יש משפט-לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה רשאי להיבטל ממנה...שלכן גילי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|