אני לא מכירה אותך או את תינוקך, אבל יכול להיות שהפרשנות לבכי שלו היא הרבה יותר פשוטה מהכוונות המתוחכמות שאת מייחסת לו - הוא פשוט לא רוצה שתלכי. את אמא שלו, האדם שהוא הכי מחובר אליו, והוא רוצה אותך לידו כל הזמן. זו לא מניפולציה, זו בקשה. מכאן והלאה זו כבר החלטה שלך עד כמה את רוצה להענות לרצון שלו, ועד כמה את מרגישה שלך מפריע להיות צמודה אליו כל הזמן. דעתי האישית היא שאין טעם בגיל הזה לנסות להרגיל אותם לדברים אחרים ממה שהם רוצים, כי הם פשוט לא מבינים את זה. עם זאת, כמובן שאת לא צריכה להגיע למצב שאת חנוקה.
וכמו שכבר אמרו כאן האמהות הותיקות (אני עדיין חדשה כאמא) - כשהוא יהיה בן 12 בקושי הוא יוציא את האף מהחדר לשאול מה אוכלים היום ואז אנחנו נתגעגע לימים שהוא רצה את קרבתנו....
|
תוכן התגובה:
|