מסכימה לחלוטין עם תיתי וזולו, גם אני אמא לבת אחרי שני בנים, אצלנו היא קצת מהכל, גם בת "מוחלטת", שמלות, תחפושות, הצצות במראה וכו', אבל גם חושבת לפעמים שהיא בן, אתן צריכות לראות אותה בועטת בכדור, דיוויד בקהאם – היזהר!! כנראה שזה מה שלעיתים קורה שגדלים עם שני אחים, ועוד בן אחד שגדול ממנה רק בשנה –11 חודש. אבל לא על זה רציתי לדבר איתכן… למי מכן יש בן שממש אינו עונה על הסטריאוטיפים "הגבריים"? ובכן לי יש, וזה לא פשוט כלל ועיקר. הבן הבכור שלי מינקות גילה סממנים נשיים מובהקים, ילד שמאוד מחובר לצד הנשי שלו, אז אולי עבור "הגבר החדש" זה מדליק, אבל בשביל ילד קטן זה עלול לעורר לא מעט בעיות. כדורגל לא מעניין אותו, מאבקי כוח עם הבנים לא מעניינים אותו, הוא קצת כמו הפר פרדיננד, רק רוצה לשבת בשקט בצד ולהריח את הפרחים. כבר מגיל שנתיים הוא התעניין יותר בבובות, בגדים של בנות, ציור, ספרים על ציירים נודעים עושים לו את זה יותר מקלפים של יוגי-הו (או איך שקוראים לזה), התגובה של הסביבה לא קלה, מעירים הערות, "עוקצים" את אבא שלו, נו – איך אתה מסתדר עם זה? ואיך אתן חושבות שאבא שלו מסתדר עם זה? לא קל לו בכלל. אני מרגישה שרק היום, שהוא בן 7 וחצי, אבא שלו מתחיל לקבל אותו כמו שהוא. אני חושבת, וזו כמובן דעתי שלי בלבד, שבכל גבר מסתתר הומופוב קטן, הם לא יודעים איך לאכול את הקטע הזה, כל אבא רוצה לשחק כדורגל עם הבן שלו, לעשות ביחד דברים של בנים, אני הרגשתי תקופה ארוכה, שהאיש שלי קצת מאוכזב ממה שיצא לו, זה נשמע נורא, אני יודעת, אבל כך הרגשתי. עכשיו שאנחנו בתחילתו של תהליך זוגי, שהגיע בעקבות כל מיני עניינים עם הבן, אולי נגיע לשורש העניין, אני מקווה. אתה לא מפחד שהבן שלך יגדל ויהיה הומו? זו הייתה שאלה שנשאלה ברצינות גמורה על ידי לא מעט מחברינו. אני זוכרת, שהלכנו להתייעץ בפעם הראשונה (שבני היה בן 3) על הנושא עם פסיכולוג אחד, אני ציפיתי שהוא יגיד: זה עוד מוקדם מדי, חכו רגע, עזבו אותו, אי-אפשר לדעת וכו', במקום זה הוא אמר בלי להתבלבל: מאוד יכול להיות, אין לדעת, ונתן הרצאה שלמה על איך להתמודד עם בן הומו, אני הייתי בשוק, לקחת ילד בן 3 להגיד כבר מעכשיו שזה עניין סגור? מה קרה? אז לזכותו יאמר שהוא נתן לנו כמה טיפים איך אפשר לנסות ולקרב אותו לבני מינו, איך לנסות וליצור הזדהות יותר גדולה עם אבא שלו ועוד כהנה וכהנה. אבל אתן יכולות לתאר לעצמכן איזה רושם זה השאיר על אבא שלו? אני היום חושבת, שיש לי ילד נפלא, חכם, מוכשר בצורה בלתי רגילה בציור ובמלאכת יד, כזה הוא ואין לי שום כוונה לשנות אותו, אני חושבת שהוא קצת בבלבול עם כל נושא הזהות המינית שלו ובזה אנחנו מאוד רוצים לעזור לו, אבל זה שהוא לא בן "קלאסי" לא מעניין אותי יותר. ועוד נקודה, למה ההתייחסות לבן "נשי" היא הרבה יותר מחמירה מאשר לבת טום-בוי? ותחשבו על זה. תודה שהקשבתן אסנת
|
תוכן התגובה:
|