אני הרבה מאד זמן כאן, יותר משנתיים בעצם, וכמחצית הזמן הזה יושבת ביציע ולא משתתפת הרבה, אבל באמת-באמת הצלחת להוציא אותי משלוותי. כתבת: "החזרה לעבודה. העבודה היא ההרגל הרע ביותר אולי של האדם. היסודי והקשה להגמל ממנו ביותר...מדוע אנחנו חוזרות לעבודה? משום שזה מבטיח לנו נשימה מחודשת. לקבל את פנכת האלף מאתיים שקל לבזבוזים, והלשבת באיזשהו משרד ולהרגיש שיש לנו עדיין ערך במושגים שהתרגלנו אליהם." וואללה, נראה לי שאת לא ממש יודעת על מה את כותבת. תסלחי על השאלה - היתה לך פעם קריירה? כי זהו, נראה לי שלא. ממה שקראתי עלייך ואותך - היתה לך עבודה (דיילת, יחצ"נית, כתבת ספר וכו'). זה לא ממש אותו דבר - וזה בלשון המעטה. נשים רבות מאד, בוחרות - ושוב אני צןעקת - בוחרות!!! לקדם קריירה. לא לעבוד בשביל 1,200 שקל לבזבוזים, אלא להצליח, להשיג, להתחרות, להגשים, ליצור, לאתגר את שכלן ומוחן ועוד (ואלה, כמוני, גם לא חושבות שזה כל כך גרוע לצעוק במיטה, ואפילו - רחמנא ליצלן, לומר "אני אוהבת אותך" במיטה). נראה לי שהמודעות היתרה שלך כאן היא בעוכרייך. אנחות במיטה או גילויי אהבה אינם עניין "הוליוודי". אלה עניין אנושי. אולי לא כמו שנהוג אצלך (וזה קצת צר מידות ואפילו צר אופקים למדוד הכל מהמשקפיים האלה דווקא), אבל כמו שנהוג אצל רבים אחרים. הצורך לעבוד אצל רבות מאיתנו הוא לא משהו זניח במהותנו או אישיותנו, והוא לא עומד תמיד כנגד תיוק התינוק בפעוטון איום ונורא. יש עוד פתרונות, ואני שומעת ממך שאפילו את מתכוונת לעשות את זה (ואפילו לא בשביל עבודה - גוועלד! - אפילו "תירוץ" אין...). אני עובדת, ויש לי קריירה, ולא בשביל 1,200 שקל לבזבוזים (אגב, דווקא בשביל 50,000 שקל לבזבוזים לחודש,ואז זה בסדר??? ואם אני קונה בזה טיפול דה-לוקס לתינוקי ולא מכניסה אותו לגן "איום ונורא"??), אלא כי מה שאני עושה, כקריירה, זה חלק ממני, ממי שאני, ואני-אני הרבה לפני שהתינוק שלי פרץ לחיי. זה שינה אותי אולי, אבל לא שינה אותי מהשורש: העבודה שלי היא כיף גדול, כל יום משהו חדש, מאתגר ומלא אדרנלין. זה לא משהו שמעביר לי את הזמן עד שאני חוזרת הביתה אחר הצהריים לתינוקי. ויש לי ערך, וגם למה שאני עושה יש ערך, ולא רק כספי. אם הייתי יושבת בבית עם תינוקי (כפי שאת מתארת), זה לא היה נותן לי הרגשת ערך גדולה יותר. ואם זה מה שנותן לך את הרגשת הערך שלך, ועיני אינה צרה בה, למה זה "טוב" או "שווה" יותר מהקריירה שלי?! כי זה מתאים יותר למין הלך רוח שמיוחס לפורום הזה (על אף שאני סבורה שלא מוסכם על דעת כל היושבות בו)? הנשים שאני מכירה, וגם הגברים, לא סתם עובדים. רובם ככולם מנהלים קריירה מאתגרת, מספקת ולפעמים גם - אך לא תמיד - מכניסה. ועוד דבר - האדם הסביר זה לא קללה או כינוי גנאי - אלא רוב האנשים שאני מכירה לפחות, ורובם אחלה. לא צריך תמיד לחפש מיהו האדם הסביר (או יותר נכון החשוד המיידי) ומיד לנקוט בדעה שהיא הכי שונה ומהופכת ממנו. זה לא עושה את מחזיק הדעה ההפוכה למתוחכם יותר, מעניין יותר או בעל עומד מחשבתי. לפעמים זה לא פחות שטחי וצפוי מראש כמו אותו אדם סביר. ופולינה - ראיתי מה שכתבת רק עכשיו - הצלחת לומר את כל מה שרציתי במשפט אחד.
|
תוכן התגובה:
|