מבעד למסך הדמעות אני כותבת.... אז ככה יקירתי - הלידה הראשונה שלי התחילה נהדר, ירידת מים, פתיחה מלאה תוך חמש שעות מתחילת צירים, אבאאמא עליזים, צוחקים, מיילדת מקסימה ו....תינוקת גדולה עם ראש עוד יותר גדול שנתקעה אי שם במעלה הרחם ולא הצליחה לרדת למטה..כשכבר ירדה זה היה ממש עד פתח הרחם ולא יותר.. אחרי שלוש שעות של לחיצות ( ואחרי ששוכנעתי על ידי המיילדת לקחת איפדורל שלא תפס ולכן הכל כאב...) ניסו לעשות לי ואקום, בחדר ניתוח, לבד, בלי בעלי, כאבי תופת, בלי שום אלחוש, החוויה הקשה ביותר שעברתי...ובסוף הכל נגמר בניתוח בהרדמה מלאה - התוצאה - בכורתי שיר המדהימה, שהיתה שווה כמו שאמרת את כל הסבל הזה ועוד יותר כמה פעמים שרק צריך.. כי התוצאה היא זו שמשנה בסופו של דבר.... בהריון השני משבוע 15 בערך מדדתי כל הזמן היקפי ראש והשוויתי להריון הקודם..פחדתי מניתוח, לא רציתי... הייתי שעה וחצי בחדר לידה ותוך שבע לחיצות אור שלי פשוט פרצה החוצה... בלי אפידורל כמובן.. הלידה השלישית בכלל היתה פלאית - מזל שמצאנו חניה מתחת לבית החולים כי תוך עשר דקות מהרגע שהגענו לחדר לידה, הילה כבר נולדה... אז כן יקירה - יש חוויות מתקנות, זה ייתכן, זה אפשרי, אבל ---גם אם לא -- את יודעת הרי - תינוק בריא + אמא בריאה = תודה לך אלוהים... מאחלת לך בכל לבי שכיבוא הרגע החוויה אכן תהיה מתקנת... הרבה אושר אור ואהבה, לך לזוגך ולילדך הקטן..
|
תוכן התגובה:
|