ההחלטה לא למול היתה תהליך. את הבן הגדול מלנו, אבל התלבטנו אם ע"י מוהל (שלכאורה, יותר מנוסה. מעשית מסתבר שיש פי 4 יותר סיבוכים אצל מוהלים מאשר אצל רופאים, וגם מוהל לא יכול להשתמש בהרדמה), או רופא, ובחרנו ברופא, בהרדמה איזורית + אלחוש במשחה לפני הזריקה. בשנים שחלפו מאז, נחשפתי למידע שונה ומשונה, שיניתי את גישתי בכל מיני תחומי הורות, וגם בנושא הזה. מה שאכתוב בהמשך, זה התוצאה הסופית, כלומר, דעתי כיום, ולא את התהליך (שיותר מסובך לי לשחזר).
אז נתחיל מכך, שאני מאמינה, שצריך סיבה בשביל להתערב במהלך הטבעי: של לידה, של גדילה, של מבנה הגוף. לכן, אני חושבת שצריך סיבה בשביל למול, ולא סיבות לא למול. אז הנה כמה סיבות למול, ולמה הן לא רלוונטיות עבורי/לדעתי:
הסיבה הטובה ביותר, היא הסיבה האמונית/דתית. כך ציווה אלוהים. - מצטערת, לא מאמינה באלוהים, ולא מקיימת אף מצווה אחרת (שבין אדם למקום. מצוות שבין אדם לחברו אני מקיימת, אך לא כמצוות), ולכן, זה אבסורדי, שלא לומר לא מוסרי, שהמצווה היחידה עליה אשמור, היא בעצם מוחלת על אדם אחר, ולא עלי. יש לציין, שתינוק שנולד לאם יהודיה, הוא יהודי, בין אם נימול ובין אם לא (ולהיפך גם).
- "זה יותר בריא" - טוב, אז לא. ארגוני רופאי הילדים בארה"ב, קנדה, אוסטרליה ומדינות רבות נוספות, קובעים שאין הצדקה רפואית למילה (ניתוח כריתת עורלה) שגרתית. היא גם יותר מסוכנת בגיל צעיר.
- הטיעון החברתי. כולנו חרדים משנאת השונה שתחול על בננו הקטן והשלם. אז ככה: קודם כל, מסתבר שלרוב זוהי חרדת שווא. מתבגרים שלמים בישראל, מעידים על חוסר עניין לציבור, ובוודאי שלא הצקות. ראי: http://www.geocities.com/oritgilad/moreartc/nocircson.html בנוסף, כמעט לכל אחד מאיתנו יש שוני, אפילו לנימולים שביננו (הבנים...) ולכן רבים מאיתנו עמדנו במרכזה של מתקפה חברתית בשלב זה או אחר בחיינו. לא ניתן, ולדעתי גם לא רצוי, לנטרל את כל היחודיות שלנו. אני מקווה, שאשכיל לתמוך בילדיי (הנימולים והשלמים) כך שיוכלו להתמודד עם הקשיים החברתיים בהם יתקלו במהלך חייהם, מבלי לוותר על יחודם. משקפיים, צבע עור, מחוננות, מבנה משפחה מיוחד ועוד - בולטים הרבה יותר מאשר מבנה הפין (שמנסיוני כמטפלת תינוקות, אני יכולה לספר, שגם בין הנימולים יש הבדלים מאד גדולים במבנה ואין אחד דומה למשנהו). האם הייתי חותכת את אזנו של ילדי, לו היה מקובל כך? איזה מסר חינוכי אני מעבירה לו בהפיכתו להיות כמו כולם?
הטיעון הלאומי: המילה שומרת על יחודיותנו כעם - א. גם המוסלמים ורבים מהנוצרים מלים את ילדיהם. אין בכך יחוד. ב. ומה עם הנשים? אנחנו לא יהודיות? ג. נראה לי שאורח החיים שלנו, הרבה יותר משמעותי לישראליות שלנו, מאשר מבנה הפין של הזכרים שביננו. ד. בדומה לטיעון הדתי, נראה לי אבסורדי, ואף לא מוסרי, להאדיר את לאומנו על חשבון גופו של אדם אחר, ללא הסכמתו המודעת. עם כל החשיבות לשמירת הלאום (באמת, לא בציניות), זו חכמה קטנה מאד, לחתוך אדם אחר. אם זה היה חיתוך עצמי, בבגרות, זה היה סיפור אחר...
בנוסף, המילה כואבת מאוווד. אם מבינים מה בדיוק עושים שם, זה די מזעזע. המילה נעשית לתינוק שלא יכול להביע את דעתו בנדון, ואי אפשר להכין אותו לכך. המילה מקטינה את ההנאה מיחסי מין (זו אחת הסיבות שהדתות אימצו אותה). ישנם לא מעט סיכונים וסיבוכים (הבכור עתיד לעבור ניתוחון בגלל סיבוך של הברית - שלא באשמת הרופא שמל אותו), במיוחד לתינוקות.
ועוד: המילה היא תהליך בלתי הפיך. אי-מילה, היא הפיכה, ותמיד אוכל לשנות את דעתי (או שבני יוכל לשנות את דעתו). בניגוד למקובל, מילה בגיל מבוגר היא פחות בעייתית מאשר לתינוקות.
זה על קצה המזלג (למרות האורך) ומקווה שלא יסקלו אותי כאן. מציעה מאד לקרוא את המאמר הבא: http://www.tau.ac.il/humanities/philos/segel/hanoch1-britmila.html ובכלל חומר בנושא (יש בקהילה של תפוז, ב"באופן טבעי", באתר "אף מילה" ועוד).
|
תוכן התגובה:
|