גם אני הגעתי למסקנה בעקבות קריאה, שאני לא רוצה אפידורל, מכמה סיבות, שחלקן הסיכונים שלו, לי ולתינוק וחלקן קשורים לכך שלא רציתי למסך את חווית הלידה.
מה שעשיתי, היה "לרפד" לעצמי אמצעים אחרים לשיכוך כאבים, וסביבה שבה אפידורל לא יהיה זמין מדי. הבחירה שלי היתה ללדת בבית, במים, עם תמיכה של אנשים אהובים/שאני סומכת עליהם, עם יכולת לנוע כרצוני ועם עוד אביזרים וטכניקות שונות (שרובם לא באו לידי מימוש, במקרה הפרטי שלי).
זה שונה מלידה ללידה, אבל הסיכום שלי, הוא שזה כואב. מאד. הכי בעולם. חצי לידה ביקשתי אפידורל, אבל כשהמיילדת שלי לקחה אותי ברצינות והציעה לקחת פרק זמן ולאחריו להחליט אם אני באמת רוצה לעבור לבי"ח ולקבל אפידורל, מיד פסלתי את האפשרות. לא *באמת* רציתי אותו.
אני יודעת, שאם הייתי בבי"ח, בקשותי היו נענות. ואני שמחה שלא הייתי.
אני יודעת, שיש מצבים, שבהם האפידורל הוא הצלה (לידות ארוכות מאד, לאחר זירוז וכדומה) - ולכן השתדלתי לא להגיע למצב כזה (אם כי ברור שלא הכל תלוי בי, אבל עשיתי כמיטב יכולתי).
אני שמחה שהתמודדתי עם הכאב, וילדתי בלידה מדהימה (כל פעם שרופא שואל אותי אם ילדתי בלידה רגילה, אני לא מסוגלת לומר "כן". אני עונה שילדתי בלידה נרתיקית. לא רגילה.).
אני שמחה שבני זכה ללידה ללא תרופות ועם מינימום התערבויות במהלך הטבעי (בגלל שאני אחרי ניתוח, המיילדת בדקה אותי ואגינלית מספר פעמים, ובדקה דופק בדופלר. זהו.).
אפקט של האפידורל שבדרך כלל לא לוקחים בחשבון, זה שהוא משכך את כאבי האם, ולכן מחליש את פעולת משככי הכאבים הטבעיים - שעוברים גם לעובר ומשככים את כאביו הוא.
זה כואב ללדת (מלבד במקרים נדירים שזה לא כואב), אבל זה בהחלט אפשרי - דורות רבים של נשים עשו זאת. אין סיבה שאני לא אוכל.
|
תוכן התגובה:
|
