אצלנו עושים הרבה פאזלים (מעץ וגם רגילים, שצריך לחבר כמה חלקים, נניח ארבעה או שישה. לא ממש יודעים לבד אלא יחד), כשנחה עלי המוזה אוספים עלים בחוץ ומדביקים על ניירות (אני מדביקה , הם אומרים לי איפה להדביק). כמובן כל הרגילים:בצק, צבעי אצבעות, טושים, גירים על כל מדרכה (השכן שלנו יודע באיזו גינה היינו לפי הציורים של איתמר), הולכים למשחקיות משחקים תוספת (אני אותם), קפיץ קפוץ (להוצאת אנרגיה, לקפוץ על מזרנים). ועדיין תמיד נראה גם לי שבטח יש עוד דברים שכדאי, אפשר ואולי אפילו צריך לעשות... לאחרונה שמתי לב שהילדים מאד מתענינים במה שלנו נראה כמובן מאליו. למשל הם מאד אוהבים ללכת איתי לדואר וגם אחד על אחד לסידורים כלשהם - לקנות עיתון, ללכת לחנות מלאכת יד, לספריית סרטים, לסטימצקי וכד'.
|
תוכן התגובה:
|