הי דולפינה,
יש לי שני ילדים אחד בן 5 ואחת מתקרבת ל-3. עם הגדול , העסקתי את עצמי כל היום במחשבות , איך אני יכולה לגוון לו , איך לפתח אותו, ליצור לו פעילויות וכו'.. אני חושבת שאלו מחשבות טבעיות של דור האמהות שלנו ושל עצם היותינו אמהות טריות לילד ראשון. אני גם חושבת שזה נובע מהתחרותיות שקיימת היום, הילד שלי יודע לעשות את זה ואת ההוא, ובפעוטון יש כאלו משחקים וכאלו פעילויות , עצם היותינו חשופות למאמרים ולמשחקיות ופעילויות כל כך רבות..
אם כשנולד , היה סקרן וחיפש ללמוד דברים לבד ולהיות עצמאי , חקר וסקר הכל , אז היום (בן 5) הוא בדיוק ההיפך מזה. חוש הסקרנות המדהים שהיה לו, מתבטא היום במח בלבד (לא שזה רע) אבל מבחינת משחק והעסקה עצמית החקר והסקרנות שואפים לאפס. מה גם שהוא נשרך אחרי לכל חור בבית, ובחוץ , לא מסוגל לזוז מטר ממני ומצפה ממני כל מהלך היום להפעיל אותו. לא יאמן שהילד הזה הוא שלי... קשה לי לאמר בוודאות , אבל אני לא אתפלא אם איזה פסיכולוג שינבור לי בחיי המשפחה יאמר לי : "אהה, גברת, זו את! את אשמה! בשביל מה כל היום להפעיל את הילד?!"
עם הילד השני , את תראי, שגם אם את מאוד רוצה את לא יכולה להשקיע את הזמן הזה, וחוץ מזה שגם ההתלהבות יורדת (אבל את זה אמרתי בשקט). וכך קרה שהקטנה שלי היום בת שנתיים + לא צריכה שיעסיקו אותה בכלל וזה פשוט נפלא. היא שרה, רוקדת, מציירת , משחקת , מחקה את הגננת שלה משך שעה שלמה ביום. היא יכולה להעסיק את עצמה מכלום ובכלום. לא אתפלא אם בבוא היום איזה פסיכולוג ינבור בחיי המשפחה שלי יאמר לי: "אהה , גבירתי, כל הכבוד... נתת לה להתפתח ..."
טוב אולי אני לא ממש אכניס פסיכולוגים הביתה... אבל בראיה לאחור אני בטוחה שעדיך לפתח את חוש הסקרנות של הילד ליצור לעצמו פעילויות ומשחקים ולא להפעיל אותו , או לספק לו מופעי בידור, ובזה אני ללא ספק מסכימה עם דסי.
עוד דבר, עם הגדול הכיס שלי היה תמיד פתוח. כל איזה רבעון , הייתי נכנסת לאטרף קניות לטף, מתוך נקודת אנחה שאין למסכן מספיק.. וכך כל שלושה חודשים בממוצע הייתי מוצאת את עצמי עם איזו עגלת סופר ענקית באחד מן הרשתות הגדולות , מעמיסה יותר משחקים ממה שהוא עצמו היה רוצה לקחת. המממה... היינו מגיעים הביתה, הוא היה מספיק לשחק בכל דבר פעם , פעמיים וזהו, חלס , נגמר. ומי ניצח? קופסאות קרטון שרציתי לזרוק, גלילי ניר טואלט, מקלדת ישנה ועוד כהנה וכהנה...
והקטנה.. כמעט ואין לה כלום , אבל היא מאושרת .. צריך לראות כדי להאמין...
אז זהו.. לא המתלבטות , דולפינה ביניהן וסאלוש גם.. בעיקר אם הילד לא דורש, אז לא צריך להרעיף או להפעיל אותו, גם ככה בגן מפעילים אותו... תנו לו/לה ליזום לבד ופשוט היו לצידו/לצידה לתת לו/לה את התמיכה הראויה.
ואם בכל זאת את מחפשת פה ושם מה לעשות (במיוחד לגיל שנתיים) טיולים רגליים בטבע ליד הבית. שימת לב לעלי שלכת (זה הזמן) לנמלים מטיילות , אפילו נסיון לתפוס אותן עם האצבעות הקטנות שלהם - זה מצויין מוטורית. משחקי מים , מכל הסוגים, אצלי הם מתמוגגים כשאני נותנת להם לשטוף את האוטו, להשקות את הגינה ליצור ביחד גינת ירק, לזרוע להשקות ולבדוק כל יום אולי צמח משהו.. לגדל איזה בעל חי שהילד לוקח אחריות עליו על מנת לטפל בו, להאכיל אותו.. זו אגב נקודה כואבת משהו אצלינו.. כי אישי היקר, אסר עלינו להכניס חיות הביתה.. ואפילו כשהבאתי בהחבא שני דגים ואקוואריום קטן הביתה, הוא פתח עלי זוג עיניים משתהות ושאל בתמיהה : "חיות?! אצלי בבית?" וזהו , הדגים האלה הם בגדר חיות בבית ולא סתם חיות , אלא החיות הכי גדולות שיכנסו אלינו.. אבל למי שאין בעיה אם זה , זה פשוט נפלא בשביל הילדים. יש עוד רעיונות אבל אני לא רוצה להלאות אתכם..
בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|