מה שיש לי לספר לא ישמח אותך, אבל יש לקחת בחשבון שהתינוקת שלך ממש קטנטונת ועוד תשתנה כל כך הרבה, וגם שאולי זה גם קשור לאישיות. התינוקת שלי, עכשיו כמעט שמונה חודשים, שונאת ללכת לישון. היא יכולה להאבק שעה ויותר עד שהשינה מכריעה אותה, ועם הגודל והיכולות המוטוריות שלה זה ממש קשה. היא פשוט לא מוכנה להפרד ולהרדם וככל שעיניה כבדות יותר, המאבק הופך לנואש יותר ויותר.
הלקחים שלי מהמסעות הארוכים אל תוך השינה: אם מתחילים, לא לוותר. פעמים בודדות, כשאיבדתי את סבלנותי וויתרתי, היא שמחה מאוד, ניצלה ממלתעות השינה, חוגגת, ובפעם הבאה קשה יותר...אולי גם הפעם אמא תוותר?
לנסות לתפוס את הילדה ברגע הנכון, כשהיא עייפה מספיק אבל לא מדי.
להשאר חיובית בפנים, להקרין חמימות רגועה גם אם היא בוכה ומשתוללת, גם אם בעצם גם לך בא לבכות ולהשתולל. אני ממש השתפרתי בקטע הזה ופיתחתי סבלנות והומור כדי לצלוח את הזמנים האלה ברוגע.
לא בדיוק מנקודת מבטה של סאלוש, אבל ממקום דומה, לא להתחרפן מהבכי. ללטף, לחבק, לשיר, להיות שם בשבילה בלי ההרגשה הזו שהבכי שלה זה איום ואי אפשר להכיל אותו. זה גם לא בא לי טבעי, התפתח עם זמן ומודעות.
מקווה כל כך בשבילך שזו רק תקופה ושהקטנה תשוב להרדם בקלות!
|
תוכן התגובה:
|
