|
16/12/2003 22:27
|
הדס
|
מאת:
|
|
אפרת, את מוזמנת לגלות מעט אמפטיה לרגשות של אחרים
|
כותרת:
|
התחושה הקשה הזו, של לעמוד מול הראי ולא לאהוב את מה שרואים. לראות משהו שתמיד חשבנו ששייך לאחרות, לזקנות, לא לנו. ופתאום זה עלינו ואי אפשר לשנות את זה כאן ועכשיו. זה לא כמו להכניס את הבטן. אין מה שמרים ונותן נפח לשתי שקיות השוקו המעצבנות הללו. אני מאד מזדהה עם התיסכול העמוק שעלה פה, כי איך שאני נראית מזיז לי וחשוב לי להראות טוב גם במיטה... גם בעיני עצמי. אני פתחתי תוכנית חסכון שאשתמש בה אחרי שאגמור עם כל ההריונות וההנקות, להרמה של החזה אצל פלסטיקאית מצויינת. אני רוצה בכל גיל להסתכל בראי ולהתלהב מעצמי. ובטח אני רוצה שבעלי יתלהב גם.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|