אז קודם כל לך, מדוכאת יקרה, אני מאחלת לצאת כמה שיותר מהדכאון בו את שרויה, כי זה כרגע עיקר הבעיה.
כן, גם אני לא אהבתי את זה שבכל ההדרכות המסיונריות של יועצות ההנקה בבתי החולים, לא טרחו להגיד ולו פעם אחת על הבעיה הכל כך כואבת הזו לציבור המניקות הטריות.
אבל, את יודעת, גם עכשיו, לפני שבועיים, כשהובלתי את גופי הכואב לחדר ההדרכה אודות הנקה נכונה, יום לאחר הלידה, נמנו כל היתרונות המדהימים אודות ההנקה אבל כלום על החסרונות. מתתי לאמר משהו , שהחזה לא חוזר לקדמותו.. אבל שתקתי , לא אמרתי כלום. אחרי הכל גם אני שידעתי מה קורה לו (עברתי שתי לידות = שתי הצטמקויות) חזרתי להניק בלידה שלישית ולרגע לא חשבתי לוותר על זה. ולא, אני לא מאותן אמהות שנהנות מההנקה, אבל אני מודעת ליתרונות המשמעותיים של ההנקה לתינוק היקר לי מכל. כמו שעבדתי קשה 9 חודשים לשאת אותו וכמו שעבדתי קשה ללדת אותו, כך אוותר על נפח ציציי , וכמו שאבי הפולני היה אומר כשאמא שלי העירה לו על סגנון לבושו: "כלה כבר יש לי", אז כך אני מנחמת את עצמי.
אז כן, אני מזדהה איתך, היה לי חזה יפה, 75b, עגול ועומד, היום אין שום מידה שאני יכולה לקנות, ואני מניקה (גם בזה הרגע) למרות הידיעה. אני מקווה שזה יעודד אותך במידת מה, כולנו שותפות גורל, חשוב לראות את חצי הכוס המלאה.
ולך אפרתי מתוקה... לא יכולתי לקרוא תגובה יותר אמפטית משלך , מלאת אהבה , צריך ראייה יותר כוללנית, כנראה, כדי להבין את שניסית לאמר. תודה לך, על שהארת עוד כיוון מחשבה.
עופרה.
|
תוכן התגובה:
|