קראתי את הסיפור שלך אתמול, בכיתי, נמסתי, התמלאתי התפעלות ממך ומהיכולת שלך להעביר כל כך נקי את מה שהיה... הגעת עמוק לליבי... נגעת כל כך, שלא מצאתי מילים לתאר עד כמה. רק רצון לחבק אותך ואת היופי הזה שזורם ממך. מדהים מה שהחיים מסוגלים לזמן לנו... איזו כניסה לאמהות.... יש לי גם הרבה מחשבות על אבא שלך, והאם היית באמת זוכה לחוות תיקון מסבאותו. אומר רק בכמה מילים מהנסיון הפרטי שלי, שאני נהנית לראות את אבא שלי כסבא, יוצאת ממנו אכן רכות ומתיקות, אבל הגרעין הוא אותו גרעין, והקושי שאני חווה ביחס אליו, על האבא שהוא היה ועדין עבורי, שום סבא חביב לא מטשטש. כנראה, ובאופן לא מפתיע, שזו מלאכה שעלינו לעשות עם עצמנו...
וניבה...איזו מלאך, איזו מתנה עבורך, שידעה להגיב כל כך נכון לסיטואציה כזו בלתי נתפסת... ויואב, והזוגיות שלכם...תענוג, ואילו תמונות יפות וברורות ציירת, שממש אפשר להרגיש איתכם בחויה. וואי..ויש עוד כל כך הרבה, על החתך הנדיב, והראש המושפל, ועל האומץ לחתום שאת באחריות עצמך, והחיה הפצועה שבך, והבכי המתאבל והמשחרר כאחד... מחבקת אותך מאוד על הכל..
אפרתי, כל כך הרבה, שלא פלא שלקח לך כל כך הרבה זמן לכתוב, והנה בזמנו החופשי, הוא השתחרר לו בכזה יופי ובהירות, עם כל עוצמות החיים...
תודה על השיתוף, שמחה עבורך ששחררת, ומאחלת לך שזה יהיה פתח לאמת חדשה לבוא. אוהבת, מירב.
|
תוכן התגובה:
|