שתי מחשבות בעניין הזה - הגבלה, לדעתי, חייבת להיות, בגלל שיש פה נזק. יותר מדי הרי יפגע בבריאות. אני בהחלט מחזקת את ההמלצות של תמי. זה עוד מקום שבו אנחנו מציבים גבולות. אצלנו הילדים יודעים שהעוגיות בהישג יד, השוקולד שיש מדי פעם (בעיקר עבור אבא שלהם..) נמצא גבוה, מפאת חוסר מקום על המדפים הנמוכים. והם יודעים שאפשר לבקש או לקחת לבד, בכמות קטנה בלבד, ולא למשל קרוב לארוחת הערב. וכשיוצאים לקניות יש מיגבלות - לא בכל פעם, לא כל דבר. לפעמים קונים משהו למחר, כי היום כבר אכלתם משהו מתוק בבית. וכן - לפעמים מגמישים גבולות, כמו עם עצמנו, אבל לא כתוצאה של לחץ מהם. לעיתים רחוקות יש מחאות חזקות ממש. לרוב זה מתקבל בהבנה על ידם, כי זה כבר מוכר. ולגבי קינוח- פה דווקא החלטנו לא להכניס קינוח לארוחות, כי מה שקורה הוא שגומרים מהר את הארוחה, ולעיתים אוכלי םמש בסמליות, רק כדי להגיע לקינוח. אז אם יש משהו מתוק בארוחה, כמו פירות, חלבה, יוגורט פירות, אקטימל או גמדים, זה נאכל כמו כל מאכל אחר, כחלק מהארוחה, ולא נוצר מצב, שיש דווקא העדפה רק לזה. בשורה התחתונה - כשהכל זמין, אך מוגבל בכמויות ובזמנים, לא נוצרת אובססיה דווקא.
|
תוכן התגובה:
|