|
12/1/2004 00:22
|
סתם
|
מאת:
|
|
תודה תודה תודה
|
כותרת:
|
אחרי שישבתי כאן חצי לילה רק כדי לא להיכנס למיטה, היה לי יום עייף ומגעיל ואז נרגע. נרגע, כי הוא באמת משתדל. הוא הבין לבד שלא כדאי להתחיל בדיבורים (כי הוא ניסה אתמול ובשבילי זה היה כמו שמן על המדורה) אז הוא עשה כל שביכולתו כדי לרכך לי את היום. וזה עבד. ליאתיתי, נקודה לזכותך.
למה אנחנו לא מצליחים לדבר על זה? כי שנינו רגישים מדי, וכשאני מנסה להסביר מה כואב לי, הוא מסביר למה זה כואב לו חזרה, ושנינו כואבים עוד יותר. לא נעים, אבל בסופו של דבר זה הגיע ל'מי נשבר קודם ונהיה נחמד לשני'. בדרך כלל אנחנו מצליחים יותר.
אבל אתמול... רציתי לפתוח חלון ולברוח, או יותר טוב, לזרוק אותו ממנו. שונאת את זה.
אז למיטה.
תודה ולילה טוב
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|