בוקר טוב,
בתי, בת שנה וחצי, עברה לגנון חדש בספטמבר. אמא שלי באה לבקר אותה בצהריים, ובהתחלה, זה היה אכן קשה. הפרידות היו עם בכי, כל הביקור נוני רצתה ללכת מהגנון. אני הייתי בעד שאמא שלי תבוא לגנון באמצע היום, אבל לאור הקשיים, אמרתי לה שנעשה הפסקה קצרה, ונראה איך ממשיכים.
לנוני היה קצת קשה עם המעבר לגנון החדש, וכל "יציאה מהשגרה" שם בלבלה אותה לגמרי. אחרי איזה 3 שבועות, כשהקליטה "זרמה" כבר, ניסינו שוב. במינון נמוך, לחצי שעה כל פעם. והדברים בהחלט הסתדרו. אמא שלי באה לגנון, מוצאת לה פינה ושתיהן יושבות וקוראות סיפור, או משחקות קצת במשהו שם. בימים יפים, הן אפילו עושות טיולון קצר בחוץ. נוני למדה לאט שסבתא באה בצהריים, רק לביקור ולא על מנת לקחת הביתה. הן מאוד נהנות אחת מהשנייה.
גם היום, הפרידות לפעמים מלוות במחאה ובבכי, אבל הגננת מאוד עוזרת, ולוקחת את נוני ומעניינת אותה במשהו אחר והביקורים מסתכמים בסה"כ כמשהו חיובי.
אז נראה לי שכדאי לחכות עוד כמה שבועות כדי שיונתן יסתגל קצת לגן ויכנס לשגרה. כדאי שהביקורים יהיו לא ארוכים מדי ובשעה קבועה. תבררי כמובן, אם זה מקובל על הגננת, כדי לא להרגיש "יוצאת דופן" ולקבל פרצופים... כך גם תקבלו עזרה בפרידות. עוד סבתות מגיעות במשך היום? זה נורא מצחיק, כי הילדים בגנון כבר מכירים את "סבתא של נוני", והם באים ומתיישבים עליה כשהיא מגיעה, ונוני ממש מקנאה. צודקת, זו סבתא רק שלה...
לדעתי זה בהחלט מבורך, אם זה הולך בסדר. יונתן יתרגל לכך שסבתא באה X פעמים בשבוע לביקור, ולדעתי רק ירויח מכך.
איזה כיף!
נני
|
תוכן התגובה:
|