נועה!
קויתי שתספיקי לשמוע את ההודעה בפלאפון, והיה לי ברור שאתם עסוקים מעל הראש לפני הנסיעה, אל תרגישי לא נח.
ובקשר להסתגלות של רוני למשפחתון. טובה, המשפחתלת שלנו, ממש מקפידה לאפשר לכל ילד את הלוח זמנים שלו, כמובן בהתאמה מסוימת לכלל. למשל מההתחלה רוני הייתה הכי קטנה, היא הייתה רגילה לישון גם בבוקר וגם בצהריים, אז בזמן שכל הילדים היותר גדולים היו משחקים היא הייתה מנמנמת בכיף ואח"כ מצטרפת למשחקים. כולם אכלו ארוחת בוקר של גדולים (ביצה לחם ירקות) ורוני אוכלת פירות עם שקדיה, וכך גם בצהריים ואחרי השינה, היא הילדה הראשונה של טובה שאכלה חלב אם שאוב, והיא שיתפה איתי פעולה באופן מלא. היום, אחרי כמעט 4 חודשים, רוני כבר לא מעונינת לישון בבוקר, מתי זה קרה? האם לטובה היה חלק בזה? אני לא בטוחה,נראה לי שהיא פשוט התחזקה וגדלה ויותר מענין לה לשחק/לזחול/לפטפט והיא ישנה שנת צהריים ארוכה יותר וזהו. כך גם עם האוכל, כשראיתי שהיא מעונינת כבר לטעום אוכל "אמיתי" איפשרתי לטובה לתת לה מה שהילדים האחרים אוכלים על תקן טעימות והיא משלימה לה במרק מרוסק (כי היא עדיין מתעייפת מכל הטטרם של להכניס את האוכל לבד לפה, ללעוס וכל זה)
בקיצור, כמה שהיה לי קשה בהתחלה וחששתי שהיא תבכה במיטה וטובה לא מיד תזנק אליה, כמו שאני עושה, או שהיא לא תרצה לאכול, דווקא ב"שעת האוכל", התבדתי. ואני חושבת שזה באמת בזכות העובדה שטובה הייתה קשובה לה. אני יודעת שהיה לה יחס מיוחד לרוני, בתור הקטנטונת של המשפתחון, ובסה"כ הם היו 5 ילדים עד לפני שבועיים (עכשיו 6 ) ויש גם סבתא (אמא של טובה) שבכלל השתגעה עליה, כך שיש יחס אישי מאד, ועם העובדה שהגדולים יותר באמת עצמאיים יותר, זה התחבר לי נכון.
עם זאת, אני בטוחה שחלק מרעיון השגרה של המשפחתון מפעפע אליה, היא רואה את כל הילדים ניגשים לשולחן האוכל הקטן (היא עדיין בכסא אוכל) היא מרגישה את הריתמוס של היום ואיפשהוא ביחד עם רגישות והקשבה של מטפלת זה ניראה לי נכון ומוסיף.
אז נכון שבבית אני ממש , אבל ממש לא מקפידה על זה, בימים שהיא נשארת איתי או בסופ"שים, וגם למשפחתון אני מביאה אותה כל יום בשעה אחרת...
אבל תמיד הפירות שלה מוכנים ומזומנים, והיא נורא שמחה להגיע!
הילדים "באים" אלינו לדלת לקבל את פניה, והיא ישר מחייכת אליהם, יש הרגשה של אחווה בין הקטנטנים האלה, והיא הרי (בנתיים) בכורה ויחידה ואני מרגישה שזה כיף לה.
הכי חשוב הוא להיות שם ולראות איך דברים מתנהלים, כשעשיתי סיבובי משפחתונים, ישר הרגשתי כשניסו להכתיב לי, והבנתי שיכתיבו גם לרוני איך לנהוג , אז נפרדתי בנימוס.
אצל טובה, היא ישר קיבלה את הספציפקציות שלי בעיניני אוכל (בזמנו -לא מוצרי חיטה, לא פתי בר טחון בפירות - על אף שהייתה ילדה אחרת שכך אכלה , לרוני היא הכינה בנפרד, עם שקדיה, לא אבקת מרק, כן חלב אם וכל מה שבא איתו... ) בעיניני כמה היא אוכלת ואת העובדה שאין להכריח לאכול . נקודה. רוני יודעת כמה היא רעבה ואם היא לא רוצה , זה בסדר, לא חשוב כמה היא אכלה. טובה הבינה שזה מה שאני מצפה והתאימה את עצמה.
בקיצור , צריך ללכת ל"הרגיש" את המטפלת, ולשאול הרבה שאלות ולספר על האהבות של אביתר, (אני נתתי לה בובה רכה כזאת שרוני אוהבת לישון מחובקת והיא מקפידה לתת לה אותה) .
בלי קשר לכל אלה, אני עברתי את הימים הראשונים של הפרידה מ-א-ד קשה! שימי לב אני ולא רוני, היא הייתה מבסוטה למן הרגע הראשון, מחובקת מאד. אני בכיתי המון וזה היה לי ממש קשה, אבל כל יום זה היה קשה קצת פחות, עד שזה נהיה לא קשה . אז תהיי מוכנה לכך שיש אפשרות כזאת, שעל אף כל הבדיקות ואפילו אם תהיי שלמה עם הבחירה, הפרידה קשה.
טוב, כתבתי המון, מקווה שעזרתי, ד"ש חמה . יעל.
|
תוכן התגובה:
|
