אני מכירה כמה סיפורים של בנים מכיתות נמוכות (א-ב) שילד אחד מסוים או מספר ילדים התנקלו להם במשך תקופה, ורק ככל אחד מהם החזיר מכה (חזקה) ההתנקלויות פסקו אחת ולתמיד. אף אחד מהם כיום, בהיותם אנשים מבוגרים, לא אלים. מצד שני אצלי הטראומה הגדולה מהילדות כשכל ילדי הגן נתנו לי מכות (לא כואבות, אבל משפילות) והגננת אסרה עליי להחזיר. אני לא סולחת לעצמי את הבושה וההשפלה ואת הפחד להפר את מצוותה של הגננת. ואני כיום די אלימה, הרבה יותר מאותם בנים שהזכרתי. אז שמישהו יסביר לי למה לא להחזיר?! בשביל לשמור את הטראומות ולתת להם ביטוי בערוצים מגוונים בגיל מבוגר?!
|
תוכן התגובה:
|