מסכימה איתך, אבל אני רוצה להוסיף, שילדים לפעמים לא מחזירים, כי כך מחנכים אותם. אצלי בתוך הבית, האבסורד הוא, שדווקא ילדים בשום אופן לא מחזירים לילד שקטן מהם בגיל. אז הם פשוט סובלים וצורחים. והקטנים יודעים למשוך בשערות, לנשוך ולהכאיב באמת. אבל יש להם איזה מצפון(?) או שאנחנו החדרנו להם(?) שלילד קטן אסור להחזיר, ואז הם בעצם חסרי אונים. אני חושבת שזה תלוי מי הילד. אם הילד שלך מטבעו "משיב מלחמה" ומסתדר, אז אין צורך בכלל להתערב. הם עושים את השיקולים שלהם, מבינים שלכל מצב יש רווח והפסד, ונוהגים בהתאם. הבעיה עולה עם ילדים שכל הזמן מרביצים להם, והם נשארים חסרי אונים. כמובן שצעד ראשון הוא לערב את הגננת או המורה. (ללמד אותו לגשת אליהם. ואם המורה אדישה, לגשת למנהל!) אבל במקביל צריך לחזק את הבטחון שלהם. יש ילדים שפשוט משדרים שבהם לא כדאי לגעת. ואת התכונה הזו צריך לטעת באלה שזה חסר להם. (לא שיש לי מתכון בדוק איך. אבל לדעת את המטרה זה שלב ראשון, לא?)
|
תוכן התגובה:
|