להגדיר ולסכם ושוב להגדיר ובסוף גם לבדוק איך היה. זו הדרך היחידה לשנות דברים ולמנוע תסכולים וכעסים.
ולך קפדן יקר - נורא מעניין מה שכתבת. אני עסוקה בזמן האחרון בלנסות להגדיר לעצמי אם אבות ואמהות "אוהבים אחרת" את הילדים שלהם, בעיקר אחרי שיחה לא קלה עם בעלי שהטחתי בו שהוא לא אוהב אותה (בת חצי שנה). והוא הסביר לי משהו דומה למה שאתה כתבת. שכן, הוא אוהב אותה ומתגעגע אליה במשך היום ונורא חשוב לו שיהיה לה טוב ויש לו פחדים וחרדות לא פחות ממני אבל איכשהו כשהוא צריך להתמודד איתה לבד הוא די מקווה שהיא תישן, ומסתבר שהפחדים שלו שונים לגמרי משלי ולא, הוא לא כ"כ יודע מה לעשות איתה ורוב הזמן מנסה לחקות את מה שהוא ראה אותי עושה איתה והוא מאוד מחכה שכבר תזחל/תלך/תדבר ובקיצור שתהיה יותר דומה למה שהוא כמבוגר בתקווה שיהיה לו קל יותר לתקשר איתה. זה ממש מסקרן אותי ההבדלים האלו. כאילו שהאמהות היא משהו טבעי שבא לבד והאבהות לא, וקצת קשה לי להשלים עם זה.
|
תוכן התגובה:
|
