אני דוקא חושבת שכעס הוא תגובה מאוד אנושית ואולי אצלכם בגלל שזה לא קורה הרבה, כשמשהו מתפרץ זה פתאום מבהיל. אולי לבן שלך עוד לא היו מספיק הזדמנויות להפנים את התחושה שאת יכולה לכעוס עליו ועדיין לאהוב אותו ואז כשקורה דבר כזה הוא מאוד מאיים עליו. הוא מפחד פעמיים: גם מהכעס שלך עליו וגם מהכעס שלו עליך. אולי הכי חשוב זה לעזור לו לראות את הכעס כחלק טבעי מהחיים, שמותר לבטא אותו והוא לא פוגע באהבה שלנו. זאת מהות האהבה הבלתי מותנית לא? מאוד מזדהה איתך ביחס לפגיעה, מרגישה שגם לי זה היה יכול לקרות, אבל אני חושבת שזה משהו שקשה להסתיר מהילד וכשהוא מרגיש שהוא פוגע בנו, אולי אפילו משתק אותנו זה נותן לו המון כוח והכוח הזה מפחיד אותו.הוא צריך להרגיש שאת יכולה להתמודד עם התגובות שלו בלי שהן "יהרסו" אותך. לא בטוחה בעצמי שאני יודעת איך עושים את זה.
|
תוכן התגובה:
|