דברים שמתבשלים אצלי כבר הרבה זמן אבל הנה, הזדמנות לנסח אותם. בלי כוונות רעות - מהרהורי ליבה של מניקה עסוקה. לא להתרגש ממני!
אני חושבת שהתרומה של ההנקה לתינוק היא יותר ממה שאנחנו נוהגות לומר. ההנקה מחזקת ומחייבת את הקשר בינינו לבין התינוק. כשאנחנו מניקות אנחנו חייבות להיות עם התינוק. אנחנו לא יכולות להיפרד ליותר מדי זמן. ואם נפרדים, יש לזה 'מחיר', השאיבה, שגם היא כמובן מגבילה. בהתחלה זה בסדר - בשלושת החודשים הראשונים הרי ממילא אנחנו אמורים להיות ביחד כל הזמן. בהמשך זה נהיה קשה: אנחנו רוצות לצאת מהבית, לעבוד, לבלות, להתעמל, בקיצור - צריכות, ולפעמים גם רוצות, להיפרד מהתינוק. אבל מה - צריכות להניק. אז הנה, התמ"ל הוא תחליף מצויין. אבל הוא גם מאפשר לנו, נותן לנו את הלגיטימציה, לעזוב את התינוק לשעות רבות. הוא הרי לא צריך אותנו - יש לו תמ"ל. אבל מה, לא צריך אותנו? לא פעם קורה שאני דוחה יציאות ליליות בגלל שאני מתקמצנת על חלב שאוב. מקפידה לחזור הביתה מוקדם מהעבודה כי נגמר החלב במקרר, או שהתעצלתי לשאוב ולוחץ לי. הנה, סיבות פרוזאיות להיות עם התינוק שלי!
גם לי מתחיל להימאס. לא היו לנו שום בעיות בהנקה מהיום הראשון, אבל אני מתחילה לרצות חזרה את הזמן שלי, את החופש שלי. כן כן, ההנקה שוללת ממני את חופש הבחירה! כי משום מה יותר קל לי להשאיר את אביתר עם בייביסיטר מאשר להשאיר את אביתר עם בקבוק (של תמ"ל). אני ממש מרגישה איך ההנקה מחייבת אותי להיות צמודה אליו, לטוב או לרע. אין לי מזל בענין הזה, כי אביתר אכלן בררן מאד ולא ממש מתלהב ממוצקים. כלומר, אם אני רוצה להפסיק להניק כרגע, הוא יעבור לתמ"ל ומשום מה אני לא מסוגלת לוותר עכשיו.
זה לא שיש לי סדר עדיפויות מעוות, אני חושבת שאני די בסדר בקטע הזה של אמהות, אבל משום מה הקטע של הנקה לעומת תמ"ל הוא הרבה יותר מוחשי עבורי, הרבה יותר אקוטי, מאשר 'להיפרד מאביתר' לכמה שעות. להשאיר אותו עם סבתא זה יופי - בתנאי שיש חלב שאוב במקפיא.
אז מה, כשאפסיק להניק אשאר בעבודה מבוקר עד ערב? אצא לרקוד ולא אשוב עד אור הבוקר? נראה לי שלא, אבל מה שבטוח זה שההנקה מעכבת את הדילמה.
נועה
|
תוכן התגובה:
|