היא אומרת, " אמא אני לא אוהבת אותך". והיא אכן לא אוהבת את מה שנעשה ממך, היא לא אוהבת את האמא העמוסה, זאת שמאכזבת אותה כל בוקר כשהיא לא שם. הבת שלך עדיין מסתגלת גם לתינוק החדש. יש לך איזה רצון ליישר את כל הקמטים, לעשות שהשינוי והמעברים יהיו חלקים, אבל רצון לחוד ומציאות לחוד. דווקא לחלוק את הקושי עם ביתך את האכזבה שלך מכך שגם את לא שם כדי לתת לה נשיקת בוקר טוב עשוייה לעזור. לא בגלל שנומיק היא אדם בוגר שמסוגל להכיל את הקשיים שלך- ממש לא , היא הריי ילדה... אלא בגלל שאת תחמירי פחות עם עצמך, תקבלי יותר את המוגבלות שלך כאדם, למרות שכואב ונצבט הלב. זה גם מסר חשוב להעביר לילדים- שאמא ואבא הם לא סופרמנים, אלא רק בני אדם עם קשיים. זה משדר לילד שמותר גם לו לא להיות מושלם. נסי להפריד ביניך כאדם/אמא ובין מה שאת עושה, לאמר לנומיק משהו כמו: "אני יודעת שאת לא אוהבת את השינוי ואת מה שאני עושה היום ואת זה שאין לנו מספיק זמן ביחד, אבל אני אותה אמא שאהבת עד היום ואוהבת אותך וגם רוצה שיהיה לנו יותר שמן ביחד". יכול להיות שהיא מרגישה את הלחץ שלך, את המחשבה הפנימית שלך "אוי אין לי מספיק זמן עם הילדים ונומיק נורא נפגעת מזה" ומזדהה עם זה גם אם את לא מדברת את זה. לכן אם את תהייה פחות בלחץ, תשדרי עיניינים כרגיל, ותשדרי שיהיה בסדר. אולי גם היא תבין שאפשר להרגע.
|
תוכן התגובה:
|