יא ווארדי! מאנייק. גם אני נשארת בלי יותר מדי מילים, ושוב מברכת על המזל שלי להכיר את המקום הזה ולדעת יותר. אני עכשיו בקורס עם הריונית מתוקית, שכ"כ בא לי להגיד לה "ושתדעי.. ויכול גם להיות.. וחשוב ש.." אבל לא נראה לי שהיא רוצה לשמוע. וזה מבעס לאללה כי אני גוזרת על עצמי שתיקה (אם כי מדי פעם מתפלקת לי איזו מילת "כש.."). מה שאני מתכוונת להגיד - לירוני - איזה מזל שהיא ידעה, ואיזה מזל שהיית שם לגבות (ובכלל). בכל פעם שכבוד היולדת והלידה נראים לי הדבר הכי טבעי וברור בעולם, בא איזה סיפור כזה ומשאיר אותי פעורה. איך מפיצים בשורה כזו, ואיך זה יכול להיות שעוד צריך בכלל להפיץ? ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|