|
26/11/2001 14:48
|
אשרת
|
מאת:
|
|
אכן סיפור עצוב ומעלה בי תהיות
|
כותרת:
|
אם אני לא הייתי פוגשת בבי"ח את מדריכת ההנקה מנוחה (בבלינסון) אז כנראה הייתי באותו מצב שלך. גם אני בבי"ח הרגשתי חסרת אונים . הילדה צרחה וניסיתי להניק. לא ידעתי אם אני מניקה טוב או לא. האחיות שמעו אותה צורחת ואמרו :" היא רעבה" ואף אחד לא טרח להסביר לי מה אני לא עושה נכון (ואני אפילו לקחתי קורס הנקה לפני הלידה באודים). אני הייתי מיואשת ולאחר בכי של שעות רבות בבי"ח שכנעו אותי לתת בקבוק עם מטרנה לילדה ועשיתי זאת אך עם דמעות בעיניים ותחושה של כשלון. מזל שמנוחה מדריכת ההנקה היתה במחלקה באותו יום. היא שמעה את הצרחות של הילדה ורצה לעזרתי (עזבה כל מה שעשתה באותו רגע כדי לעזור לי). ורק אז התברר לי שהילדה שנולדה קטנה לא יודעת למצוץ כמו שצריך ויש ללמד אותה לעשות כן. ואכן מנוחה ישבה איתי שעות כדי לעזור לי (וזה לאחר שכל מיני אחיות מעצבנות "ניסו" לעזור לי ע"י צביטות בפיטמה, ע"י "עידוד" מרגיז, ואפילו אחת האחיות הגדילה ועשתה כשאמרה שהפטמות שלי קשות ועליי לקנות פטמת סיליקון מה שבכלל לא היה נכון). כמו כן , מנוחה גם שוחחה איתי ובזכותה לקחתי את הנושא של הקושי בהנקה הרבה יותר בקלות. כשחזרנו הביתה הילדה עדיין לא ממש ינקה טוב ואני המשכתי להתעקש (יצא לי לתת לה 2 בקבוקי תמ"ל בגלל צרחות) אבל לפחות ידעתי מה לא בסדר ועבדנו על זה. היום יעלי כאמור יונקת , התגברנו על הקשיים. אני בטוחה שהייתי מגיעה למצבך לולא נפגשתי במקרה בבי"ח עם מנוחה המקסימה שעזרה לי רבות (ודרך אגב התקשרה אליי הביתה אחרי ערב חג כשהשתחררתי מבי"ח רק כדי לשאול מה שלומנו)
אני חושבת שעם עזרה של אשת מקצוע בהחלט הסיכוי להצלחה רב יותר. מאוד הצטערתי לקרוא את סיפורך ואני מקווה שיהיה לכם רק טוב.
אשרת
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|