פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
26/11/2001 20:30 שחר מאת:
גם לי עולות דמעות בעינים, בעיקר כי דברים שאת כותבת כל כך מוכרים לי... כותרת:
גם אני כמו אשרת הלכתי לקורס הכנה להנקה, והיה לי מאוד חשוב להצליח. כשנועם נולד הוא היה שבוע בפגיה בשניידר - הוא לא היה פג אבל זאת הפרוצ' שם כשיש בעיות (פה היה רק חשש לבעיה). במשך השבוע הזה השתדלתי להיות שם כמה שיותר ולהניק אותו, אבל מה שהיה שם זה ששוקלים את התינוק לפני ואחרי ההנקה, ומשלימים ל - 30 מ"מ. מובן שבהתחלה לא היה לי מספיק, ודי מהר הוא לא היה מוכן לינוק בכלל. אני התיעצתי עם כל מי שיכולתי, התקשרתי ליועצות הנקה מביה"ח, וגם נעזרתי ביועצות שהיו במחלקה, אבל כלום לא עבד. החלטתי להמשיך לשאוב ולהתעקש בבית, בצורה יותר רגועה.
יצאנו הביתה בערב יום כיפור, כך שלא יכולתי להזמין יועצת הנקה. נועם צרח ולא היה מוכן לינוק, ואני הרגשתי שאני מתחילה את ההורות שלי בריב עם הבן שלי, ולא הייתי מסוגלת לסבול את זה. נתתי לו בקבוק, והזמנתי יועצת הנקה (ג'ולי) דחוף בסוף יום כיפור. ג'ולי לימדה אותי להאכיל אותו במזרק, וכך במשך שבוע האכלנו אותו במזרק, תוך שאני במקביל שואבת כל 3 שעות. זה היה סיוט, והרגשתי שאני מבלה עם המשאבה יותר מאשר עם בני, אבל היתה לי הרגשה שהכל הולך להסתדר, ואז פתאום התמעט לי החלב וכמעט נגמר, ואני המשכתי לשאוב כמויות זעומות (20-30 מ"מ) בכל שאיבה. כל הזמן הזה הייתי משנה את דעתי כל שעה בערך - מתעקשת - מוותרת וכן הלאה. בעלי היה איתי במאמץ, אבל זה גם היה קשה - הוא היה מוותר כשאני החלטתי להתעקש, ולהיפך. וכל הזמן הזה נועם בכלל לא היה מוכן לינוק.
בערך בגיל שבועיים וחצי התייאשתי, הוצאתי מהארון את המוצץ והבקבוק, והחלטתי לחיות חיים שפויים. התחלתי לייבש את החלב, וירדתי משאיבות כל 3 שעות בהדרגה לשאיבות כל 6 שעות. בערך שבוע אח"כ, נועם פתאום החליט שהוא בכל זאת רוצה לינוק... גם אז זה לא היה פשוט, עדיין הייתי צריכה לריב איתו בהנקות, והייתי צריכה להחזיר את החלב, לקח לי בערך שבועיים להסתדר עם הכל. היום אני מניקה, אבל עדיין מאוד כואב לי שההורות שלי התחילה בצורה כל כך קשה, שהייתי במשך חודש תקועה עם פן מאוד ספציפי של ההורות, ולא התפניתי פשוט להכיר את הבן שלי ולהיות איתו. אני גם מאוד מכירה את הבושה בלענות לשאלה אם אני מניקה, ותחושת האשמה שמתלווה לזה.

בקיצור צפונית, התפרצתי פה עם הסיפור שלי, ובסה"כ רציתי לשלוח לך חיבוק חזק, ולאמר לך שאת אמיצה מאוד, ושבעצם סיפורים כמו שלך (או דומים) קורים להרבה הרבה, וזה סתם נדמה שכולן מצליחות להניק בקלות...

תוכן התגובה:


תגובות נוספות
26/11/2001  12:57 הנקה זה ממש לא עסק פשוט... - חנה
26/11/2001  13:08 איזה סיפור עצוב - דיאנה
26/11/2001  14:48 אכן סיפור עצוב ומעלה בי תהיות - אשרת
26/11/2001  15:39 אל תהיי מתוסכלת, יש הגזמה פראית לדעתי בלחץ החברתי להיניק - עינת-ת
26/11/2001  16:00 אני מסכימה במאה אחוז עם המסקנות שלך חביבה... - זולו
26/11/2001  19:38 יקרתי, דמעות עלו בעיני בקריאת הסיפור שלך - שפירית
26/11/2001  20:18 מבינה אותך ועוד הרבה בנות - אלן שיין, יועצת הנקה מוסמכת
26/11/2001  20:49 מזדהה מזדהה מזדהה עם הסיפור על כל הבטיו - שירלי
26/11/2001  21:42 להסתכל קדימה, ובאופטימיות - עדה
26/11/2001  22:47 רגשי הזדהות והסיפור שלי לגבי ההנקה. - ליאת מ
27/11/2001  01:35 תודה בנות, אני כמעט בוכה ליד המחשב... - צפונית
27/11/2001  01:42 עוד מילה לאלן - צפונית
27/11/2001  05:58 תגובה - איימי
27/11/2001  08:07 צפונית יקרה התאוריה שלי   - נועה
27/11/2001  08:07 צפונית יקרה התאוריה שלי   - נועה
27/11/2001  12:14 לצפונית - מאיה
27/11/2001  13:05 עשית לי צמרמורת למשך דקות ארוכות - רווית
27/11/2001  14:45 את לא לבד בסיפור הזה. אל תרגישי רע. - נתי
27/11/2001  17:11 לצפונית - אביבית
27/11/2001  18:26 צפונית יקרה, - סאלוש
27/11/2001  23:06 את כ"כ צודקת! יועצת הנקה והדרכה כ"כ חשובים. - רוני


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש