אילנה, סיס, לילך, חני, אריאלה, לין, נני, הוטיקה, לירון של, דבורי, ורד.ג. – חיממתן לי את הלב. תודה. (וחיים ביקש שאמסור תודה גם ממנו). ורד מותק – מאחלת לך גם, מאחלת לך גם. וגם לכן - דניאלה, לירון ודובה - שיהיו לידות קלות וטובות עד כמה שאפשר. נועה – המעורבות והלבביות ששופעות ממך נורא מרגשות אותי. תודה. גליה ודובה - אחרי כמה שעות של מתח ועצבים הצלחתי גם אני לעבור למיטה בפינה נידחת יותר. בלילה הוצאתי את נעמה להנקה ופשוט לא החזרתי אותה. השארתי אותה אתי במיטה (ממילא לא ישנתי) ואיכשהו שכחו מאתנו. זה שמר על השפיות שלי. שרון - שולחת לך בחזרה חיבוק אוהד ומנחם. מבינה שאת עוברת תקופה קשה, ומעריכה אותך נורא על האומץ לבקש לעצמך את החיים שמגיעים לך. לירוני - כמו שאת רואה, עוד אין לי טיפים, רק שאלות פתוחות. אבל בקובץ שתמי שלחה מצאתי כמה דברים שדיברו אלי ולקחתי אתי. בין היתר – שהמטרה שלנו לא צריכה להיות למנוע מהילדים הגדולים שלנו להרגיש רגשות קשים וסוערים עם קבלת האח החדש, אלא לעזור להם לבטא ולהבין את מה שמעסיק אותם. אוסי, אלופת הלינקים – תודה. קראתי ונרגעתי. ענת, אוסי, ורד – מתגעגעת אליכן. מקווה להיות ניידת בקרוב. תמסרו את אהבתי גם לחמוטל, טוב? שחר, ענבר, אריאלה – תודה על הדברים שכתבתן. נתתן לי חומר למחשבה. אפרופו ביטוי רגשות (ענבר), אתמול ניצן אמרה לחיים: "בוא ניקח את נעמה לטיול בעגלה. אני אדחוף את העגלה ונעמה תיפול ותקבל מכה בראש". נורא הצחיק אותנו, איך היא פשוט מדברת ישר מהטקסט-בּוּק על "תגובות ללידת אח קטן". אבל חוץ מזה היה לכולנו אחר-צהריים טוב אתמול, והבוקר אני רגועה ואופטימית יותר. עפרה – תודה על ההתעניינות. באמת לא ראיתי את ההודעה ההיא. הבית מסביר אלינו פנים, וגם השכנים והנוף. הספקנו לסדר די הרבה (יבורך אינסטינקט הקינון), אבל עדיין חסרים לנו לא מעט דברים. מכל מקום, ההזמנה לכוס יין בגינה לעתיד, תחת הגפן לעתיד, עדיין בתוקף. ואחרונה – רותי. רותי יקרה, אני מלאת הכרת תודה כלפייך על המקום שיצרת כאן, ועל הכנות חסרת הפשרות שלך. בזכותה נפתחו כאן הרבה דלתות למרתפים חשוכים ומחניקים, והשדים שבתוכם נחשפו לאוויר ולאור היום והתכווצו למימדים קטנים הרבה יותר. אשר ל"לבי הוגס בבכורי" – אני יודעת, רותי, שזו את: טוטאלית, בוערת כולך ונמשכת למקומות החשוכים. מסתכלת להם בלבן של העיניים. ובכל זאת רוצה להפציר בך לא לוותר. לא להרוג בתוכך את המשאלה לחזור ולאהוב את הילד הזה. להמשיך ולחפש בתוכך את קצה החוט להתחבר אליו בחזרה. אין ספק ששום דבר לא יחזור להיות כשהיה, זה טבעם של החיים, אבל אולי יש כאן עבורך הזדמנות לצמוח ולגלות שבכל זאת יש עוד אפשרויות בשבילך (כן, גם בשבילך), במרחב שבין הכל ללא-כלום. (אני מוכרחה לסיים אבל אם תרצי פעם להמשיך את השיחה הזו במקום אחר, אני אשמח).
שיהיה יום יפה ושקט.
|
תוכן התגובה:
|