(אני מתכוונת שאני הרש...)
עוד לא הייתי בהריון אף פעם, אבל כרגיל (אצלי) אני כבר חושבת על הכל, אני יודעת שלעולם לא אקח שוב גלולות (מי שעקבה מה קרה לי מהן... ויש עוד דברים שלא סיפרתי), וקונדום אני די מתעבת, וכבר חשבתי מה אעשה במצב שלך. ואני גם יודעת שלא אעשה הפלה כנראה. לא דת ולא מוסר, סתם כרגע נראה לי שלא אוכל (שוב, אולי זה ישתנה, הבנתי שעם ילדים המון משתנה). אז רק רציתי לומר לך בעיקר שליבי איתך. נראה לי שאחים זה תמיד בעיות, בכל הפרש. אחת הטראומות של חיי היתה כשאחותי נולדה (בגיל 4 שלי). מה לעשות, טראומה. אבל מתישהו נהינו חברות טובות, והיום היא הדבר הכי טוב שיש לי בחיים. ואני לא בטוחה כמה ההפרש משפיע. נכון שיש תיאוריות פסיכולוגיות אבל לא תמיד זה נכון. בכל אופן, לפי התיאוריות, גם אני שמעתי שמתחת שנתיים ומעל 4 שנים זה נחשב הכי טוב.
אז אני איתך. אין עצות. מקווה שתחליטי מהר, כי לפחות אצלי, ההתלבטויות ממש מקלקלות את החיים.
|
תוכן התגובה:
|