מסכימה. לגדל ילדים זה לתת ולהקדיש, וגם זמן שהיה פעם "רק שלנו". אבל, הזמן הזה של איתה ביחד הוא הרי גם בשבילך, נכון לא רק, גם את מקבלת סיפוק, גם את מקבלת פידבק ונהנית מהרגעים האלה. ושרון, החוכמה, ופה באמת נדרשים מאמצים, זה לקחת את הכוחות הללו, לא בהכרח רק מבחוץ ולמלא את המצבורים, אלה מתוך הסיטואציה עצמה, לשאוב את הכוחות מהילדות. כל התנהגות שלהן, כל הצלחה וכישלון, מקנה בי כוחות, אני חוזרת לקחת את הגדולה מהגן והיא יוצאת אלי בחיבוק גדול כזה וחיוך, שאני מרגישה איך ללב שלי זורם מלא דם והוא מתרחב, ואז, יש עוד הרבה כוח. סליחה על התגובה הקצרצרה, מחוסר זמן, אבל אני מקווה שהייתי ברורה (לשם שינוי...) ושיהייה לכולנו סופשבוע מלא כוחות (מאיפה שלא יגיעו...) (-:
|
תוכן התגובה:
|