21/12/2001 16:09
|
תותשדה
|
מאת:
|
כמה דברים מצד החלוקים הלבנים
|
כותרת:
|
אחד הדברים החשובים ביותר ששמעתי מהמדריכה שלי בבית הספר לאחיות היה (וזה לא ציטוט מדויק אבל זו רוח הדברים)- אתן התלמידות יכולות לתרום למטופלות שלכן יותר מכל בזמן הכנה לניתוח קיסרי דחוף, האשה השוכבת שם על המיטה , כואבת ומבוהלת ולא תמיד מבינה מה קורה ולמה זה קורה. תעמדי לידה, תגעי בה תדברי איתה, היא מפחדת והיא צריכה פרצוף אנושי שתוכל לפנות אליו והצוות בדרך כלל עסוק מידי או לחוץ מידי או לפעמים מפחד ולא יודע מה להגיד, תהיי שם בשבילה, ולו רק בשביל להחזיק לה את היד - הדברים האלה יושבים אצלי היטב מאז ואני יכולה להבין את המצוקה שבה , אולי , היתה נתונה אותה רופאה. אני לא מצדיקה אותה, אני מצטערת עמוקות שלא היתה שם אף אחת שיכלה לגעת בך, ולדבר איתך ולתת מימד אנושי למצב הקשה כל כך. לידה במצג רגליים היא לידה מפחידה מאד ומאיימת ואני משוכנעת שהצוות היה מבועת ומרוכז כולו במקרה ושכח שהמקרה הזה הוא אישה חיה, מפוחדת וכואבת.
ובלי שום הכללות, נתקלתי בכמה רופאות שהפגינו חוסר רגישות , קשיחות, חוסר אמפתיה ואפילו ציניות וזלזול במכאובי המטופלות שלהן. לעיתים ברמה שעולה על עמיתיהן הרופאים. כך שלא הייתי מייחסת לנשיותן חשיבות במקרה זה כמדד לרגישות אמפתיה או התחשבות ביולדת...
אני מקווה פצעייך הנסתרים יחלימו, שתתגברי על הקשיים ושתצאי מחוזקת מחויה איומה זו. שולחת לך חיבוק גדול.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|