|
20/12/2004 23:03
|
דובת גריזלי
|
מאת:
|
|
הדרגתיות בגדול
|
כותרת:
|
היי נתנת,
האמת היא שאני לא מאה אחוז מרגישה אם רצונך לגמול אכן סופי. לפי הכתוב הוא נראה קצת מתנדנד. אבל הפחתה כלשהי וגמ"ל ודאי לא יזיקו לשיפור הרגשתך. גם אצלנו, כמו אצל שלו של הילה, היו שני לילות איומים בתקופת גמ"ל, בלילה השלישי שיפור וברביעי פשוט בסדר (בגיל שנה ועשרה, וחבל שלא עשינו זאת מוקדם יותר). הגמילה הסופית אצלנו הייתה אמנם בגיל שנתיים פלוס, אבל לא ודאי שזה משנה הרבה. מה שחשוב שההדרגתיות עבדה אצלנו יפה והסדר היה כך: רק לפני ואחרי שינה (לא כולל מחלות ומצבי סטרס מיוחדים) - כך כמה חודשים, אחר כך אחרי שינה כן ולפני שינה בדרך כלל לא - כך בערך חודש, אחרי כן השתדלות לדלג על יממות שלמות בהיסח הדעת ובלי/כמעט בלי סירובים מפורשים - כשבועיים. אחר כך - פעמיים בשבוע בממוצע, אחר כך פעם אחת. ואז בכלל לא... חשבתי שהיא אפילו לא שמה לב. פתאום: "אימא, לינוק. ברוך..." - כמובן לא העזתי לקטוע את הברכה, אבל הבאתי מיד משהו טעים לאכול. אמרתי לה שהחלב שלי כבר נגמר. לא רציתי לומר כלום על ההיריון (הייתי בחודש הרביעי) שלא תחשוב שהתינוקת לקחה לה משהו שהיא מאוד אהבה, אבל בערבו של אותו יום היא סיפרה לבעלי בתסכול שרצתה לינוק ולא קיבלה - והוא הסביר לה שאני צריכה עכשיו להתכונן להנקת תינוקת חדשה. אחרי יומיים-שלושה היא לא הזכירה עוד הנקה. בגיל שלכם אין מקום לשיחות מתוחכמות, אבל השכחה, אם אכן תחליטי לגמול, יכולה לבוא אפילו יותר מהר. בכל מקרה בהצלחה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
20/12/2004 13:54
|
אני הפסקתי כך,,,,,,,,,,,,,, -
לי
|
 |
|