סיפור ראשון: לפני שנכנסתי להריון, סיפרתי ליצחקי שעוד מעט יהיה לאמא תינוק בבטן. הוא התלהב! יהיה לאמא תינוק בבטן. "אבל.." הוא חשב "איך הוא יכנס לשם?" "פשוט מאד" עניתי, "בהתחלה התינוק הוא קטן- קטן וזה לא קשה לו הכנס". סיפור שני: כחלק משמירת טהרת המשפחה, אנחנו מפרידים מיטות כשאני נידה. יום אחד יצחק נכנס לחדר שלנו ורואה שהפרדנו את המיטות. "למה המיטות נפתחו?" הוא שאל. הסברתי לו שיש חלק מהחודש שהמיטות נפרדות וחלק מהחודש שהמיטות מחוברות. בלי להכנס לכל ענין המקווה, הקירוב והריחוק בעת נידות וטהרה. כי זו לא היתה שאלתו. בקיצור, צריך להקשיב לשאלה שלו. הוא שאל אותך למה יש הבדל. תעני לו בפשטות מהו שורש ההבדל, בלי צורך להכנס להסברים מעמיקים למה מלתם אותו והילדים האחרים מסביבכם לא נימולו. אם הוא ישאל למה, תעני לו בכנות לפי אמונתך. אם מלתם אותו "כי ככה כולם" בעם היהודי, ככה תעני לו. אם מלתם אותו מטעמים דתיים, זו התשובה שתתני לו. אני לא רואה למה לא להסביר לו שיש שוני, ושאנחנו חלק מעם ישראל- בעיניי זו זכות, לא בושה. ושיהיה בהצלחה. אלישבע.
|
תוכן התגובה:
|