|
20/2/2005 21:24
|
קצת היפו'
|
מאת:
|
|
OT - סליחה על ההתפרצות, תודות על העיצות בדיון הקודם, עדכון, וכן-עוד שאלות (גם לדניאלה)
|
כותרת:
|
שלום! בקשר לדיון ב- http://www.leida.co.il/message.asp?qt=32865
אז קודם כל תודה תודה על כל התשובות המפורטות, לא הספקתי לכתוב כי מייד אח"כ חליתי ואז נהיה שבת והמחשב מושבת אצלנו ובקיצור... קראתי הכל, אבל זה קצת השתנה מאז.
טוב דניאלה, זה לא היה יכול להיות כל כך פשוט וטוב... דברתי עם המזכירה היום והיא אמרה שכיון שכבר תרגלתי סמסטר מהשניים שקיבלתי משכורת אני לא חייבת לאוניברסיטה לתרגל עוד, אבל כיון שהם לא יכולים לפטר אותי אז ימשיכו לשלם לי עד הלידה, בלי תמורה בעצם. הרגשתי לא בנוח, אבל שתקתי (אני כבר לא פראיירית עד כדי כך). במידה מסויימת הרגשתי שזה פיצוי על כל עוגמת הנפש.
עכשיו (לפני שעה) התקשר אלי ראש המחלקה, ואמר שהוא לא יכול לשלם למתרגל במקומי אז או שאני אתרגל, או שיגישו בקשה למשרד העבודה לפטר אותי למרות שאני בהריון (בצדק לכל הדיעות). לעבוד זה אומר חודש להגיע פעמיים בשבוע בערב הביתה (7-8 בערב), ועוד פעם פעמיים בבוקר, ולבדוק דוחות ותרגולים. היה כבר מפגש אחד היום שהפסדתי, ועשה מי שאמור להחליף אותי, שאם אני חוזרת עבד בחינם. אם אני ממשיכה לתרגל, ישלמו לי על החודש ומשהו עבודה עד שאני אלד, ותגיע לי חופשת לידה. זה לא מעט כסף אני יודעת, אבל גם לא המון (1800 שקל לחודש). רק הרעיון להגיע שוב לשם עושה לי כאב בטן (מילולית) דמעות בעיניים ותחושה כללית מגעילה. מצד שני אני לא ילדה קטנה, ואני עושה גם מה שלא בא לי. מעצבן אותי שסכמו איתי משהו והם חוזרים בהם, אבל אין מה לעשות.אני קצת מיואשת מהם כבר. די ! שיעזבו אותי בשקט!
וואו למי שהגיעה עד לפה, כל תובנה תתקבל בברכה (אני כותבת את זה מהלב,אני קוראת וחושבת על כל תגובה).
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
