כבר כתבתי עליה כאן בנושא הזה ואכתוב שוב אם צריך. היא התהפכה בזמן כמו שצריך וזהו, שם היא נעצרה. הופנינו למעקב במכון להתפתחות הילד, שם התייחסו לטונוס השרירים הנמוך שלה ולגמישות יתר שהיא הפגינה. ברור שהיינו עם היד על הדופק אבל החזקתי את עצמי מפני הלחץ הלא חיוני הזה. אחרים נלחצו יותר ממני. התמקדתי בילדה הנהדרת שצומחת לי מול העיניים ולא הפסקתי להנות מההתפתחות שלה באופן כללי מבלי להכנס יותר מדי (אלא רק במידה) לעיכובים שלה. הושבנו אותה סביב ה-7,8 חודשים (טעות! לחכות שייתישבו לבד!) ולבד היא התיישבה רק בגיל 11 חודשים בצורה מצחיקה בגלל הגמישות שלה. בגיל שנה בדיוק היא התחילה לזחול גחון, היינו מאושרים, ומהר מאוד עלתה על 6 וזחלה היטב לתקופה יפה עד לצעד הראשון שלה בגיל 1.4 (לא מאוחר מדי יחסית להתפתחותה). כיום אף אחד לא היה מנחש מתי היא התחילה מה... זה הזמן שהייתה זקוקה לו. נכון, יש לחץ מסויים אם הכל בסדר עם האוצר שלנו ותמיד יש השוואות עם ילדים אחרים. מה, לא הסתכלתי בקינאה על קטנים ממנה שהולכים והיא עוד לא זזה? ברור שכן. אבל כל הזמן החזרתי את עצמי לפרופורציות ולילדה הנהדרת שלי. נכון ששלך הכי מקסימה בעולם? נעמה.
|
תוכן התגובה:
|