|
2/4/2005 23:24
|
מירי2
|
מאת:
|
|
קצת על גיל שנתיים ועל הצמדות לרגליים
|
כותרת:
|
השם של הספר שהילה דיברה עליו הוא "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו", וגם לדעתי הוא ספר נהדר. אני מרגישה שכתבתי בעבר כבר כ"כ הרבה על נושא גיל שנתיים שאני אפילו משעממת את עצמי... היא מגלה עכשיו את העצמאות שלה, את היכולת והרצון שלה לרצות ולעשות דברים אחרים ממה שאתם מכתיבים. הדיונים שליאתה הביאה הם באמת טובים, ויש עוד המון כאלה במנוע. מציינת משהו אחד שלי באופן אישי חשוב - לדעתי ילד ששוכב על הרצפה צריך להרים ולחבק, ולא להתעלם. זה מצב של קריאה נואשת לעזרה, כי העצמאות הפתאומית שהם מגלים שעצמם לפעמים מפחידה ומבלבלת אותם, שלדעתי יש להענות לה.
לגבי ההצמדות לרגליים, לאיתי (שנתיים וחצי) יש משפט מקסים - לפעמים לפני שאנחנו נכנסים למקום עם הרבה אנשים, למשל ארוחה משפחתית הוא אומר לי "אמא, קודם אני אתבייש על הידיים שלך, ואח"כ אני אלך לשחק". לדעתי תגישי לה את הרגליים שלך בנדיבות לכל הצמדות שהיא מבקשת, זו הדרך בה יהיה לה את הבטחון לעזוב הכי מהר.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|