|
18/4/2005 14:56
|
עדי אמא של יובל וגיא
|
מאת:
|
|
ועוד
|
כותרת:
|
זוכרת שסיפרתי לך ששמעתי הרצאה בטיפת חלב? הפסיכולוגית שם ייעצה לא לשאול: אתה צריך פיפי? אולי אתה כבר צריך פיפי? וכו', כדי לא להעביר את האחריות מהילד להורה/מטפל. עדיף שיהיו פספוסים ושתחושת האחריות על הגוף שלו תשאר אצלו. היא אומרת שזה מונע בעיות עתידיות כמו ילדים שמשתינים בכוונה על הרצפה וכו', שעושים דווקא, כי ההליכה לשירותים/סיר באה ביוזמת ההורים ולכן נעשית בשבילם, ואם רוצים לעצבן אותם, לא הולכים כשצריך. דבר נוסף הוא שהם עלולים לאבד את הקשר שלהם עם הגוף שלהם במקרים כאלה. לעניין ה"להיות גדול". מכיוון שגם אנחנו עומדים בראשיתה של גמילה, אני דווקא חשבתי כן להשתמש ב"גדול" אבל לא בהקשר של גדול יודע וקטן מפספס ואם פספסת אתה עוד קטן/תינוק, אלא לתת לו הרגשה של גדול כשהוא מצליח, או כשהוא עם תחתונים. נכון שכיף להיות גדול? נכון שכיף להיות בלי חיתול כמו ילדים גדולים, כמו יואב? מה דעתך? חשבתי שזה נכון. במינון הנכון כמובן. לא ללחוץ. אל תשכחי גם שאנחנו ואתם נוסעים לטייל אז כדאי שאת הגמילה תתחילי רק עם החזרה הביתה. אם אזכר בעוד משהו אגיד לך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|