|
18/4/2005 22:12
|
לירון
|
מאת:
|
|
דניאלה
|
כותרת:
|
אצלנו בין הזמן שהיא היתה מודיעה עד לשלב הגמילה הסופית לקח קצת זמן. היה שלב בניים שלהיות עם חיתול ולעשות בשירותים לפעמים- כשבא לה. זה קרה אחרי שאני החלטתי שהיא מוכנה (בגלל שהיתה מודעת וכו') אבל שהורדתי לה לגמרי את החיתול והיא היתה עם תחתונים- היא סרבה ללכת לשרותים... אז חזרנו לטיטולים (אחרי יומיים כאלו). ואז, אחרי 3 או 4 חודשים שבהם שוב- היא הורידה לבד את החיתול מתי שרצתה ללכת לשרותים- יום אחד היא הודיעה שזהו. מעכשיו היא גמולה סופית. וכך היה. (יש עוד פספוסים- חלק בכוונה, חלק לא- אבל זה שונה לגמרי לגמרי מהפעם הקודמת שעכשיו אני מבינה שיש עוד באמצע. למה אני מספרת לך- לא יודעת.... סתם שתדעי שיש גם ילדים שצריכים הרבה זמני מעבר בין לבין (ויש כמובן את הילדים של השכנים שנגמלים ביום, גם בלילה :) )
ועוד דבר: כשהיא הודיעה שהיא בלי חיתול יותר, זה היה שישי שבת שהיה אחלה לגמרי, ואז בגן כל הזמן ברח לה. אחרי יומיים הבנתי שהיא מפחדת ללכת לשרותים בגן, ולכן שבאתי לקחת אותה שאלתי אם היא רוצה שאני אבוא איתה. ואכן- אחרי פעם אחת שהייתי איתה שם- הפחד עבר. אז גם- לשים לב למקומות החדשים, אולי ללכת איתו בפעם הראשונה ולהראות לו וכו'.
ולגבי מה שעדי אמרה שאסור להגיד להם וכו''. עכשיו שקראתי את זה, תאורתית נשמע לי נכון. אבל יש סיטואציות מסוימות שבהם אני כן שואלת אותה אם היא רוצה ללכת לשרותים, כי הבחירה שלה להתאפק ולהמשיך לשחק לדוגמא היא לא נכונה ואני כן רוצה להראות לה ששום דבר לא הולך לשום מקום גם אם היא הולכת לשניה.
בהצלחה!! לירון
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|