|
27/5/2005 17:47
|
אימוש
|
מאת:
|
|
חבל מאד, אוף.
|
כותרת:
|
ככל שהגישה שלך לטיפולים ולבעית הפוריות בכלל תהיה כזו שלילית, הסיכוי שלך להצליח להרות יקטן. את מציפה את עצמך באנרגיה שלילית וברגשות מרירים שלא תורמים דבר, אלא להפך. אני מבינה את הרצון שלך. גם אני חויתי משך שנים ארוכות רגעים רבים של תסכול, ייאוש, בכי ואני יודעת שמאד קל להתפתות ולהתמכר לרגשות האלו, לרחמים העצמיים ולקנאה הרסנית, אך עלייך להיות חזקה ולהכריח את עצמך לשלוט ברגשותייך
אני רוצה לספר לך על גיסתי שעוברת טיפולים קשים משך כ 6 שנים שבתוכם הצליחה להכנס להיריון אחד בלבד שגם הוא הסתיים לאחר כשבועיים. היא מרירה מאד, יש לה טענות כלפי כולם ולא משנה מה הם יעשו: אם יתקשרו אליה - היא תכעס שמחטטים לה ומציקים לה. אם לא יתקשרו אליה - היא תכעס שאף אחד לא מתענין בה. אם יציעו לה הצעות - תופסים עליה תחת. אם לא יציעו לה הצעות - אין לאף אחד פתרון בשבילה. היא לא מגיעה לאירועים משפחתיים כי יש ילדים, ניתקה קשר עם כל החברים שיש להם ילדים, כשהיא כבר מגיעה היא יושבת עם פרצוף חמוץ ורק מקטרת ומספרת לכל מי שמוכן לשמוע כמה לא נחמד, המוזיקה מזייפת, האוכל מגעיל ובכלל כל המוזמנים לא לבושים יפה, נראים מכוער והיא כבר מתה לחזור הביתה.
זה הפך להיות כל כך בלתי נסבל ומעיק, ואני בטוחה במאת האחוזים שהיא גם מזיקה לעצמה עם כל הנגטיב הזה.
אני לא מסכימה עם הגישה הסלחנית שאומרת שלאשה בטיפולי פוריות מותר הכל. ממש לא. אני לא חושבת שיש לך איזו סיבה לכעוס על מישהי בהיריון רק כי היא נקלטה בקלות ולך קצת יותר קשה. יש לך ילד ואני מקוה שיהיו לך עוד כמה ילדים שתרצי אבל מה שאת מתארת זה גם רע לעצמך וגם במהרה ישודר לסביבה שלך ויהיה גם לא נעים להם. העיצה שלי: צאי מזה ומהר!!!
אני מאחלת לך בכל הלב שלי שמסכת הייסורים שלך תגיע לסיום מהיר ככל האפשר, הלב שלי איתך אבל תזכרי - אל תוסיפי לעצמך סבל על סבל. תהיי חזקה. את מסוגלת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|