|
5/6/2005 09:34
|
מאמו
|
מאת:
|
|
annat יקירתי
|
כותרת:
|
מקווה שאת נכנסת עדיין. לא הצלחתי לקרוא אפילו לא תגובה אחת, וייתכן שאני חוזרת על דברים שנאמרו. דווקא הגמילה שעברתי עם יפתח בשבוע שעבר, חידדה לי את התובנות בצורה מאוד מאוד בהירה. איכשהו אני יודעת היום שהסתובבתי מסביב לגמילה הזו הרבה זמן, ונתתי לעצמי מליון תרוצים, אבל שהלב של העניין היה העובדה שלא יכולתי לשאת את המחשבה שיפתח ימרר בבכי. רק כשכלו כל הקיצים, ושהגוף שלי ונפש שלי קרסו זה אחר זה מותשות משנה ושמונה חודשים ללא שינה, ללא יום וללא לילה, המחיר של הבכי כבר לא נשמע לי מאיים כל כך. המשך הסיטואציה, כן. ומכיוון, שכפי שפרטתי ביומני המגילה, הבכי הוא באמת נקודתי. ובסה"כ לגיטימי לגמרי (לקחו לי, שינוי לי, אני כועס, אני לא מסכים. וכו וכו'), נשמע לי שאולי שווה להתמודד איתו בכל זאת, במקום לנסות לעקוף אותו. מה שברור הוא שבשיטה של היום, זה כנראה לא ישתנה ממש, או לפחות לא בצורה משמעותי. ואני חושבת שבזן זוגך צודק.... אין לרדת מהמיטה, אין לחפתוח בסוגים שונים של מו"מ מעבר לדלת. והכי חשוב הכי הכי הכי, הוא לא לפחד מהבכי. יש לי חברה שהתמודדה בדיוק עם אותה סאגה של השכבה. אצלה זה היה לקוח שעה וחצי במקרה הטוב. עד שנשבר לה. שלושה לילות של בכי. בלילה הראשון שעה וחצי. בלילה השני שעה. בלילה השלישי 10 דקות, ובלילה הרביעי, חיוך נשיקה ולישון. היא מספרת שבלילה הראשון הוא הקיא מרוב שהוא בכה (ניקתה, החליפה סדינים נתנה נשיקה והחזירה למיטה בחזרה). וכמובן שאמרה לו, אתה לא יורד מהמיטה, נקודה (והחזירה אותו בכל פעם שירד). והבכי קרע את התקרה.... אבל תחשבי, אחרי 3 ימים איזו איכות חיים. בהצלחה!!!!!!!!!!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|