היא היתה מאיימת לרצוח אותנו. בסכין. בחיי! ככה לקחנו אותה ברצינות...
ולגבי סופרנני, ראיתי כמה פרקים, וחוץ מזה שריחמתי נורא, נורא, נורא על ההורים המסכנים שהילדים שלהם בני האפס שולטים בהם, חשבתי שהשיטות שלה בהחלט טובות. אולי הענין של ספסל/פינת העונש הוא קצת נוקשה, אבל השיטה של לדבר ולהסביר שוב ושוב, לקבוע כללים ולא להפר אותם, להתעקש על מה שחייבים, וכל זאת בד בבד עם חיזוק הבונדינג עם הילדים, בהחלט יש מה לקחת מזה.
אגב, באחד הפרקים שראיתי היה קטע ממש נוגע ללב: האם התמודדה בקושי עם ילדיה אבל מול הקטן, בן השלוש, היתה נאלמת דום והופכת לנציב מלח צייתני וכנוע. בסוף הנני לקחה אותה הצידה ושאלה למה הוא משפיט אותה כך. האם התפתלה, ובסוף היא סיפרה איך שאת כל הילדים היא ילדה כרגיל והניקה מיד וטיפלה וכו' אבל הוא נולד בקיסרי חירום והיא לא ראתה אותו הרבה זמן אחרי הלידה. והיא חושבת שהוא כועס עליה וזוכר לה את זה, שהיא לא היתה שם, ולכן בכל התמודדות איתו היא מראש מרחמת עליו ומוותרת לו.
לא מדהים? יואל אמר שזה שטויות אבל אני כל כך יכולתי להבין על מה היא מדברת...
נועה
|
תוכן התגובה:
|
